166 / 263
164
השתלבותם של דרוזים במינהל הציבורי בישראל
כתוצאה מכך, יש הטוענים שבישראל קיימת סגרגציה תעסוקתית החופפת לריבוד האתני,
וכי תחומי תעסוקה מסוימים, בדרך כלל בעלי סטטוס גבוה, חסומים בפני חברי קבוצות
המיעוט הלאומי. על פי גישה זו, הדבר נובע בעיקר מהתניית ההשתלבות באמות מידה שאין
לחברי קבוצת המיעוט הלאומי, כדוגמת השירות בצבא. בהתייחס למיעוט הדרוזי, נטען כי
הם נחשבים לבעלי ברית ליהודים ומשרתים בצבא ולפיכך הם יכולים להיות מועסקים גם
בתפקידים החסומים בפני הערבים אזרחי ישראל. כמו מדינות אחרות, גם ישראל נוקטת
צעדים שונים לקידום השתלבותם של חברי קבוצות אוכלוסייה חלשות במוסדות השלטון
ובשירות הציבורי. מדיניות זו, שמקובל לכנותה "אפליה מתקנת" או "העדפה מתקנת"
מתבטאת בעיקר במתן עדיפות באמצעות קביעת אמות מידה שונות לחברי קבוצת
אוכלוסייה מסוימת או באמצעות קביעת משרות המיועדות להם, וכן בהתחשבות במגבלות
הנובעות מהבדלים בתחום ידיעת השפה, התרבות, מקום המגורים וכדומה.
במחצית 0102 נחשף דוח ביניים של ועדת חקירה פרלמנטרית בנושא קליטתם של עובדים
בשירות הציבורי, שהוגש ליו"ר הכנסת, המגלה כי למרות החלטות הממשלה שננקטו, לא
חל השינוי המיוחל בנושא. על פי ממצאי הדוח בכלל המשרדים הממשלתיים עובדים
%71.6 ערבים (כולל דרוזים), לעומת משקלם היחסי באוכלוסייה העומד על כ-%02.
הדוח מדגיש גם ששום ערבי אינו משמש בתפקיד בכיר במשרדי הממשלה דבר הפוגע
בהשתתפותם בתהליכי קבלת ההחלטות וממילא בקידום האינטרסים של המגזר הערבי. כמו
כן, דווח שמרבית משרדי הממשלה ובכלל זה בכנסת ומשרד ראש הממשלה שיעור הערבים
שמועסקים בהם הוא פחות מ-%5.1. לצד הביקורת שנשמעה בנושא, מעניינים הדברים
שמיוחסים ליו"ר ועדת הכנסת שהדוח הזוי ומתעלם מעובדת היסוד לפיה חלק משמעותי
מערביי ישראל אינם נאמנים למדינה, אינם תורמים לה ואף פועלים נגדה (ליס 0102).
הניסיון בארץ ובעולם מלמד שמדובר בסוגיה מורכבת ושנוייה במחלוקת. מדיניות זו אמנם
עשויה לתרום לעידוד שוויון מהותי במדינה שיש בה קבוצות אוכלוסייה חלשות שמתקשות
להשתלב במוקדי העשייה ועלולות לפתח בדלנות ואף עוינות כלפיה, ואולם הענקת עדיפות
לקבוצת אוכלוסייה מסוימת בגלל מאפייני דת או לאום פוגעת בעקרון השוויון. כמו כן,
יש בכך כדי להנציח את התיוג השלילי של הקבוצות החלשות ולקשור כל הצלחה שלהן
לעדיפות שקיבלו (מאור 4002). בית המשפט העליון בישראל שנדרש לנושא קבע, כי
מותר לרשויות השלטון להנהיג העדפה מתקנת בקבלה לעבודה לטובת קבוצות חלשות
בחברה הישראלית, ואף נקט צעדים לאכיפת החוק. כך לדוגמה, כאשר הורה למדינה להעביר
מתפקידיהם כמה דירקטורים שמונו בגופים ציבוריים, בטענה שלא נעשה די מאמץ לשבץ
4
נשים בתפקידים אלה, גם אם כישוריהן נופלים מאלה של הגברים שכבר מונו לתפקיד.
4 בג"ץ 49/354 שדולת הנשים בישראל נ' ממשלת ישראל. וכן בג"ץ 89/1762 שדולת הנשים בישראל נ' שר
העבודה והרווחה ואחרים. פ"ד. כרך נב. חלק שלישי. תשנ"ח/תשנ"ט (8991.8.11)