הדרוזים בין עדה לאום ומדינה

168

השתלבותם של דרוזים במינהל הציבורי בישראל

הטוענת שהשירות הצבאי מעניק מידה רבה של הון חברתי והון סמלי שמתורגמים לכוח

פוליטי ולגישה פתוחה יותר לתעסוקה (יזרעאלי 9991; בן-ארי ולוי-שרייבר 1002). לפיכך,

אפשר להניח שיש מעסיקים שרואים בצבא "מגרש אימונים" המטפח תכונות של ניהול

או מיומנויות ספציפיות בתחומים שונים, שלמי שהתאמן בו יש יתרונות על פני האחרים.

מידת השתלבותם של הדרוזים במינהל הציבורי בישראל

אפשר לומר, שבני העדה הדרוזית הצליחו לממש את רצונם להשתלב באופן מלא בצה"ל.

לעומת זאת, רצונם להשתלב במערכות השלטון והמינהל הציבורי לא התממש על פי

ציפיותיהם. כבר הוזכר מעמדם המיוחד של בני העדה במדינה ובחברה הישראלית, שנקנה

בעיקר בזכות עמידתם לצד היישוב היהודי בתקופת המנדט הבריטי ובזכות שירותם בצה"ל.

היה אפשר לצפות שהמאפיינים שלהם בתחומי ההתיישבות, ההשפעה הרבה של ההנהגה

הדתית, הסולידריות העדתית והאהדה אליהם בחברה הישראלית, יתורגמו לכוח פוליטי.

אלא שלא כך הם פני הדברים. בהתייחס להשתלבות במוסדות השלטון המרכזי, קרי הכנסת

והממשלה, קשה להצביע על הישגים בולטים. יש הטוענים שהפלגנות הרבה המאפיינת

את חייהם הפוליטיים פוגעת ביכולתם לנצל באופן מיטבי את הפוטנציאל שלהם בבחירות

לראשות הממשלה ולכנסת. נראה שהנטייה הטבועה בהם לפצל את תמיכתם בין הכוחות

היריבים כדי להבטיח את קבלת הסיוע מהשלטון אינה מיטיבה אתם במקרה זה. לכן,

במרבית הכנסות עומד מספר חברי הכנסת מקרב בני העדה על אחד או שניים – וכפי שכבר

נאמר, על פי רוב אחד מהם משתייך למפלגה שבקואליציה ואחד למפלגה שבאופוזיציה.

הכישלון היחסי משתקף גם במספר המועט מאוד של בני העדה שהשתלבו בתפקידים

בכירים בגופים ובמוסדות שלטוניים בעלי חשיבות והשפעה, כדוגמת מנכ"לים של משרדי

ממשלה או של חברות ציבוריות גדולות.

בהתייחס לגידול המשמעותי שחל בכנסת ה-81 (9002) – ארבעה חברי כנסת מבני העדה

לעומת אחד בלבד בקודמתה (6002) – אי אפשר לקבוע אם מדובר באירוע מקרי כדוגמת

הכנסת התשיעית, שבה היה מספר זהה של חברי כנסת דרוזים, או שזו מגמה חדשה. טבלה

81, המציגה את התפלגות מספר חברי הכנסת הדרוזים לאורך השנים, מספקת היבט נוסף

לגבי מעמדם והשתלבותם של בני העדה בחיי המדינה בכלל ובשלטון המרכזי בפרט.

מטבע הדברים, העובדה שברוב הכנסות היה רק נציג אחד לדרוזים השפיעה על מעמדם של

הדרוזים במדינה ועל יכולתם המצומצמת יחסית לקדם את האינטרסים שלהם. ייתכן שזו

הסיבה לכך שטענותיהם בדבר קיפוח ואפליה גלשו להפגנות אלימות ואף לאיומים מרומזים

וגלויים באשר למעשים שעלולים "חמומי מוח" מבני העדה לעשות אם לא תיענה המדינה

לציפיותיהם.