165 / 263
163
הדרוזים – בין עדה לאום ומדינה
מטרות חברתיות כגון שוויון הזדמנויות לאזרחים בעלי רקע שונה ונתונים שונים. בעזרת
גישה יצירתית ודינמית אפשר ליישם עיקרון זה מתוך התחשבות בהוראות החוק מחד גיסא
ובאתגרים הלאומיים מאידך גיסא. המבחן האמיתי לשוויון אינו בקיום ספר החוקים, אלא
המציאות בשטח. על פי גישה זו, כאשר השתלבותם של חברי קבוצת אוכלוסייה מסוימת
מוגבלת באופן פורמלי, או שייצוגם קטן באופן בולט בהשוואה למספרם באוכלוסייה
ולקבוצות אוכלוסייה אחרות, מתעורר החשש שמדובר גם באפליה. אפלייתם של בני
המיעוטים הלאומיים עשויה לנבוע ממדיניות של השלטונות או מהתנהגותם של המעסיקים.
ראוי להדגיש כי תפיסת רעיון השוויון ואופן יישומו הם אחד המרכיבים החשובים ובעלי
ההשפעה על חוסנה של החברה הדמוקרטית. דבריו של נשיא בית המשפט העליון לשעבר,
השופט אהרון ברק, מבטאים היטב את חשיבותו של ערך השוויון ואת ההשלכות השליליות
שעלולות לנבוע מאי קיומו:
הצורך להבטיח שוויון הוא טבעי לאדם, הוא מבוסס על שיקולים של צדק והגינות. המבקש
הכרה בזכותו, צריך להכיר בזכותו של הזולת לבקש הכרה דומה. הצורך לקיים שוויון הוא
חיוני לחברה ולהסכמה החברתית שעליה היא בנויה. השוויון שומר על השלטון מפני
השרירות. אכן, אין לך גורם הרסני יותר לחברה מאשר תחושת בניה ובנותיה, כי נוהגים בהם
איפה ואיפה. תחושת חוסר השוויון היא מהקשה שבתחושות. היא פוגעת בכוחות המאחדים
3
את החברה. היא פוגעת בזהותו העצמית של האדם.
מספרם הקטן יחסית של בני המיעוטים הלאומיים במוסדות השלטון ובמינהל הציבורי ובפרט
בתפקידים בכירים הוא קרקע פורייה להתפתחות תחושות של קיפוח ואפליה, שהשופט ברק
רואה בהם כוחות הרסניים לחברה. בחינת הנתונים על התפלגות העובדים ונושאי המשרות
הבכירות מלמדת שבחקיקה ובהוראות הנלוות להן אין כדי להבטיח שוויון הזדמנויות לבני
המיעוטים הלאומיים. הקמת ועדת משנה מיוחדת למעקב אחר שילוב האוכלוסייה הערבית
בשירות המדינה, הפועלת במסגרת ועדת החוקה של הכנסת, מצביעה על הכרה בבעיה
זו. באחת מישיבות הוועדה מסר נציב שירות המדינה כי כ-%7.5 מכלל עובדי המדינה הם
ערבים, לעומת חלקם באוכלוסייה שהיה כ-%81. הערתו של אחד מחברי הכנסת כי הדבר
נעוץ בפיקוח שמקיים שירות הביטחון הכללי על ועדות המכרזים מבליטה את ההשפעה
המיוחסת לנושאי הביטחון כגורם הפוגע בהשתלבותם של בני המיעוטים הלאומיים בשירות
המדינה. נתונים השוואתים לאורך השנים מלמדים כי למרות החלטות ממשלה ופעילותם של
גופים שונים לא חל שינוי משמעותי והפער השלילי בין קבוצת הרוב הדומיננטית לקבוצות
המיעוט הלאומי נשמר, ובתחומים מסוימים אף מחריף. דוח לגבי מספר הערבים שעבדו
בשירות המדינה בשנת 8002 מלמד כי הם היו %6 מכלל העובדים, בעוד חלקם באוכלוסייה
היה כ-%91 (חיידר 9002; מאוטנר 0002; לוין-אפשטיין, אלחאג' וסמיונוב 4991).
3 בג"ץ 78/359, 88/1 א' פורז נגד ראש עיריית תל-אביב יפו ואחרים, פ"ד מה (2) עמ' 903, 233.