174 / 263
172
השתלבותם של דרוזים במינהל הציבורי בישראל
ברצון להשיג תועלות אישיות כגון תנאים סוציאליים, ביטחון כלכלי, הבטחת פנסיה,
הערכה, ניידות חברתית ויכולת השפעה על הציבור. שיקולי תועלת גם עשויים לדחוף את
בני המשפחה ואת הנהגת הקבוצה לעודד את השתלבותם של הקרובים להם במינהל הציבורי,
כדי להסתייע בהם לקידום אינטרסים אישיים או קבוצתיים. המעסיקים והבוחנים בוועדות
המכרזים עשויים להעניק עדיפות למועמד ששירת בצבא, גם בגלל יתרונות שיש שנוהגים
לייחס לשירות הצבאי. שיקולים ערכיים ושיקולי תועלת עשויים לכוון גם את המדינה
בבואה לקבוע מדיניות בנושא שילובם של בני המיעוטים הלאומיים במוסדות המדינה.
במישור הערכי, מדיניות שנועדה לסייע לדרוזים ששירתו בצה"ל היא דוגמה לתמורה מסוג
זה. אבל כאמור, מדיניות זו כלפי הדרוזים מתנגשת עם עקרון השוויון שהוא מיסודות
הדמוקרטיה, מה גם שהמדינה היא זו שמונעת מאזרחיה הערבים מלהתגייס לצבא.
המדיניות העקרונית הנהוגה על ידי מדינת ישראל, לסייע לדרוזים להשתלב בחברה
ובמערכות השלטון והמינהל הציבורי, מונחית על ידי הרצון לחזק את הזדהותם עם המדינה
וגם על ידי הרצון לעודד את האוכלוסייה הערבית לנהוג כמותם. כלומר לישראל יש אינטרס
אסטרטגי להביא למגמת שינוי בהתנהגותם של אזרחיה הערבים ולגרום להם לשאוף לקבל
יחס דומה לזה שניתן לדרוזים, גם בעניין ההשתתפות בנטל הביטחוני – בדרך של שירות
לאומי. מלבד זאת, המדיניות הזאת משרתת את האינטרס התעמולתי, שכן היא מציגה את
המדינה באור חיובי.
מאפייני השתלבותם של הדרוזים בשירות הציבורי נובעת גם ממדיניות המושפעת מעמדות
אישיות של נושאי משרות בכירות במוסדות המדינה. הכוונה בעיקר לשותפים בתהליכי
קבלת ההחלטות בגיבוש המדיניות ולנושאי המשרות שמשפיעים על קליטתם וקידומם של
העובדים בשירות המדינה. ראוי להבהיר, כי לצד האהדה הרבה הקיימת בקרב חלקים גדולים
בחברה הישראלית לבני העדה הדרוזית, שגם מצדדים בהעדפתם, היו שטענו שהדרוזים
טרם הוכיחו את נאמנותם למדינה, וכי לנוכח הההשלכות של שינוי בעמדתם, בפרט לנוכח
מאפייני התנהגותם, אסור למדינה לקחת סיכון. היו אף שהדגישו כי האינטרס של ישראל
מחייב אותה לקרב אליה דווקא את האוכלוסייה הערבית, שהיא המיעוט הלאומי הגדול
והחשוב במדינה.
נדמה כי המתח בין השיקולים השונים שחלקם סותרים, הביאו לכך שישראל לא קבעה
מדיניות ברורה ולא נקטה צעדים ממשיים לשילובם של הדרוזים במוסדות המדינה. בחינת
התנהגותה מלמדת, כי כל מה שנעשה נועד בעיקרו לשמור על שקט בחברה הדרוזית
ולמנוע פגיעה ביחסים הטובים אתה. מנגד, הדרוזים עצמם לא נקטו יוזמה ממשית כדי
לחדור יותר לעומק מוקדי הכוח של החברה הישראלית, והנהגת העדה לא הציעה גישה
חלופית בת-ביצוע.