חוק שירות הביטחון הכללי – אנטומיה של חקיקה

סוגי החקיקה, לפחות כפי שהדבר בא לביטוי במדינות שהוזכרו, הוא שהן נמנעו, כל

אחת לפי דרכה ולפי סגנונה, מלהיכנס לשדה המוקשים של הדילמות המשפטיות

והמוסריות המעסיקות אנשי מודיעין באשר הם. נראה שהמחוקקים סברו, כי את

השאלות ה"אמיתיות" יש להותיר לדיון במסגרות הפנימיות ובמנגנוני דיון וליבון

שאינם מוגבלים בהסמכה חוקית פורמלית.

שאלה אחרת שראוי לשאול בשלבי החקיקה היא, אם לאפשר לחוק החדש לבלוע

ולכלול בתוכו את כלל ההוראות שנוגעות לשירות, אשר חלק מהן כבר עוגנו במהלך

השנים בחוקים אחרים, או להותיר את המצב המשפטי הכללי ללא שינוי ולהכניס

בחוק החדש רק אותן ההוראות הנדרשות והחסרות. זוהי לכאורה שאלה מהתחום

הטכני של החקיקה ולא מהתחום המהותי, אך היא מתקשרת לשאלה חשובה אחרת:

האם לנסח את החוק החדש ניסוח סגור והרמטי שיגדיר באופן ברור את כלל הסמכות

והאחריות של השירות, או שמא מן הדין לנסח את הדברים באופן פתוח וגמיש יותר,

שיאפשר לרשות המבצעת בעתיד, עם השתנות העתים ועמם הצרכים של המדינה,

להרחיב או אף לשנות אותם תחומים בלא לשוב ולהיזקק למחוקק לתיקון של חקיקה

ראשית. עקרון ודאות החוק המתחייב בדמוקרטיה שואף להטות את הכף לכיוון

האפשרות הראשונה; עקרון היעילות והאי-ודאות לגבי העתיד שואפים להטותה

לכיוון ההפוך. יש ממדינות העולם שנקטו את דרך האחת ויש שנקטו את האחרת.

עיון ברישומי השירות ובמסמכי ד"ר שלגי מצביע על קיומה של ההתלבטות דלעיל

ואולם בעיצומה

בשאלת סגנון החקיקה העדיף, החל משלבי העבודה הראשונים.

של העבודה הלכה והתגבשה התפיסה של הליכה לכיוון של חוק מסגרת: החשיבה

בתחילה הייתה להסתפק בחקיקה שתסדיר רק את הרמה המכוננת )כינון השירות;

מינוי ראש השירות וכדומה( בעוד הרמה האופרטיבית תמשיך להתבסס על הוראות

פנימיות והגנות במשפט הפלילי. בהמשך ועד לגיבוש נוסח השירות גברה התפיסה של

חוק מסגרת מעורב, דהיינו, לא מפורט מאוד, אך מסדיר את מכלול הפעילויות ברמה

החוקית, שמכוחה באות ההסמכות לנורמות הנמוכות יותר. בשאלה אם עדיף ניסוח

סגור או פתוח הוחלט במהלכו של התהליך על נוסח שמאפשר הרחבה מבוקרת של

48 שלגי יצא מן ההנחה שבהיעדר החלטה אחרת בעניין, כוונת השירות היא, נכון לאותו שלב, לחוק מפורט,

ומכל מקום הציע חוק כזה עם אפשרות להמיר חלק מהוראותיו לחקיקת משנה במידת הצורך. דעתו

האישית כפי שעלתה בדיונים הייתה בעדיפות ראשונה לטובת חוק מפורט, ולחלופין לחוק מסמיך עם

חקיקת משנה מפורטת מכוחו.