חוק שירות הביטחון הכללי – אנטומיה של חקיקה

שהשירות רואה בסיכול את היעד המרכזי של החקירה, הנחקר נתפס כמקור למידע,

שעל בסיסו ניתן להרחיב את תמונת המודיעין, תמונה שמטבעה בנויה כתצרף )פאזל(

בעל מרכיבים רבים שיש להפיקם ממכלול כלי האיסוף המודיעיניים. לחקירת פח"ע

או ריגול שלושה מאפיינים עיקריים. האחד, הנחקר הביטחוני הטיפוסי איננו נחקר

פלילי טיפוסי. בדרך כלל זהו חבר ארגון מחתרת או טרור, או שליח של ארגון מודיעיני

זר בעל אמונה אידאולוגית, מקצוענות ברמה זו או אחרת, ותפיסה של מחויבות

הדדית לחברים, לארגון ולדרך. הדבר מכתיב כללים של מידור ויכולת עמידה בחקירה,

שעיקרם אי-שיתוף פעולה מרצון עם החוקר שנתפס כנציג השלטון היריב שהארגון

הטרוריסטי אמור למגר )ובהתאמה, אם מדובר במרגל, לטובת ריבון זר(. החקירה

צריכה, בלית ברירה, לכלול את היכולת לגרום לנחקר להעדיף שיתוף פעולה עם

החוקר ומסירת מידע על פני הנאמנות לדרך או לשולח. מכאן ההכרח לעתים לנקוט

שיטות חקירה שיש בהן משום הפעלת לחץ על הנחקר כדי שיאות לגלות את צפונותיו.

מארג החוקים הקיים שמתייחס לחקירות עוסק בעיקרו בהיבטים של חקירה פלילית

ואיננו חל על סיטואציות של חקירה למטרות מודיעין.

המאפיין השני של חקירת פח"ע או ריגול הוא העובדה שראיית הנחקר כמקור מודיעין

מנתקת, לפחות להלכה, את הזיקה ההכרחית הקיימת בהליכים הפליליים הרגילים

בין מעורבותו של הנחקר באירועים מושאי החקירה לבין יכולתו לספק מידע. משמע,

לפחות להלכה יכול להיות אינטרס חיוני בחקירת אדם שניתן לקבל ממנו מידע

בעל חשיבות רבה לסיכול פיגוע בלא שאותו אדם היה מעורב בכך באופן אקטיבי,

ושבראייה המשפטית אף איננו בגדר חשוד. המאפיין השלישי קשור בכך שתוצרי

החקירה העיקריים הם אמנם בראש וראשונה מודיעיניים, ואולם כתוצרי לוואי הם

עשויים לשמש לקידום הליכים פליליים כלפי מי שאגב החקירה המודיעינית הונחה

כלפיו התשתית הראייתית המספקת להעמדתו לדין פלילי. העמדה לדין פלילי וניהול

ההליך הפלילי בפני בית משפט מעוררים שאלות של שמירת זכויות הנחקר והנאשם

ושל קבילות חומר הראיות שהושגו אגב החקירה המודיעינית ואשר לא בהכרח נמסרו

לפי כללי הרצון הטוב והחופשי הנדרשים בדיני הראיות הרגילים הנהוגים בבתי

המשפט.

בעידן שקדם לאירועים שהביאו לכינונה של ועדת לנדוי הייתה כל הנראה מערכת

המשפט פטורה מהתמודדות ישירה עם שאלות היסוד הללו בהקשרן הביטחוני,

שכן, כפי שקבעה הוועדה, השירות נמנע באופן מאורגן וממוסד מלשתף את המערכת