חוק שירות הביטחון הכללי – אנטומיה של חקיקה

הקהילייה הבינלאומית נטען לא פעם, כי חקירות השב"כ בישראל הן בגדר עינויים

בניגוד לאמנה נגד עינויים ונגד יחס ועונשים אכזריים בלתי אנושיים או משפילים,

שישראל צד לה.

מבחינה מוסרית, בהסדר שהציעה ועדת לנדוי יש שתי בעיות עיקריות. האחת,

ההסדר הטיל על השירות ובייחוד על עובדיו אחריות פלילית למעשיהם. אמנם באותה

נשימה הוא פוטר אותם מאותה אחריות במישור הפלילי ובמישור המשמעתי, על ידי

מתן הגנה ל"עבריינים", אם פעלו במסגרות שהותוו והותרו להם, אך מסגרות אלו,

יש להזכיר, היו יצירת כפיהם של מוסדות מינהליים )ועדת השרים לענייני חקירות

השב"כ(, לא משפטיים. יוצא אפוא שהמדינה הטילה על עובדיה לבצע משימות שהן

בעליל בלתי חוקיות, עם מעין הבטחה או התחייבות אדמיניסטרטיבית שלא יאונה

להם כל רע במישור האישי בעקבות זאת – במקום לקבוע בדרך המלך הכרה בהן

מראש באופן חוקי. הבעיה השנייה מעוגנת בטענה שמדינה, להבדיל מאדם פרטי,

איננה יכולה להרשות לעצמה, בשום תנאי ובשום נסיבות, להתיר נקיטת אמצעי לחץ

כלפי נחקר, יהיה זה המחבל המסוכן ביותר, ושלילת זכות השתיקה שלו, אמצעים שיש

בהם משום הפרת החוק והמוסר האוניברסלי.

מבחינה מעשית, נוסחת לנדוי יוצרה באופן קבוע מצב של אי-ודאות משפטית באשר

לגבולות המותר והאסור. על כך הותקף השירות באופן שוטף ורצוף בעתירות רבות,

לעתים מדי יום ביומו, לבית המשפט הגבוה לצדק, תוך כדי התנהלותן של החקירות,

באופן שבית המשפט הפך להיות מנגנון בקרה ואישור בזמן אמת. למציאות זו נודעה

השפעה מזיקה על קצב התקדמות החקירה, על מידת הנחישותשל החוקרים )העלולים

להרגיש "מאוימים" מצד המערכת המשפטית(, ועל מידת האמון של הציבור בבית

המשפט, שנתפס בעיני חלק מהציבור– שלא בטובתו ושלא בצדק – כמפריע לחקירות

9301. האמנה היא משנת 4891; ישראל חתמה עליה בסוף 6891; הממשלה אשררה

כתבי אמנה

89 רשומות,

אותה באמצע 1991, והיא בתוקף לגביה מסוף שנה זו. לשם השלמת החקיקה האוסרת עינויים בישראל

ונוכח הבעייתיות שבכך במציאות הישראלית, מונתה בשנת 3991 הוועדה לבדיקת חקיקה נגד עינויים

בראשות היועץ המשפטי לממשלה )מ' בן יאיר( ובהשתתפות פרקליטת המדינה, מפכ"ל המשטרה, ראש

השב"כ, ראש אמ"ן ומשפטנים נוספים. הוועדה המליצה )בסיום עבודתה ביולי 5991( על תיקוני חקיקה

להתאמת החוק בישראל לדרישות האמנה, אך הממשלה החליטה שמימוש חקיקה זו ייעשה בד בבד עם

הסדרת תחום חקירות השב"כ בחקיקה מקבילה, כדי שלא להשמיט את הבסיס – על פי התפיסה שהייתה

קיימת אותה עת – לעבודת השירות בתחום זה. ישראל ספגה באורח קבוע ביקורת בעניין זה בוועדת

האו"ם לבחינת יישום האמנה, שמתכנסת מדי פעם בז'נבה.

ד)1(, 161; גלעד, ע'

משפט וממשל

99 ראה סטטמן, ד' )8991(, שאלת המוחלטות המוסרית של האיסור לענות,

, ד)2(, 524. בבג"צ 49/0015 הנ"ל גם עלתה הסברה,

משפט וממשל

)8991(, ציווי מוסרי מוחלט: אסור לענות,

בלי שהוכרעה, שלמדינה מעצם טיבה לא יכולה לעמוד הגנת צורך, שהיא מטבעה הגנה פרטית.