חוק שירות הביטחון הכללי – אנטומיה של חקיקה

הסיכול ומסייע בכך לכאורה בידי ארגוני החבלה והטרור ובעיני חלק אחר של הציבור

100

כמעורב במנגנון החקירה וכמי שמאשר אותו.

חקיקה שתסדיר את סוגיית החקירות הייתה אפוא אחד הנושאים החיוניים להצדקת

המהלך של חקיקת חוק השב"כ, אף שבשלבים הראשונים של העבודה עדיין נתפס

ההסדר שהציעה ועדת לנדוי כסביר. הקשיים התגלו בשלבים המאוחרים יותר, משנת

4991 ואילך, וכפי שעוד יפורט בהמשך, לחץ העתירות כנגד חוקיותה של "קונספציית"

לנדוי הוא שהאיץ, אם לא גרם בלעדית, את העלאת נוסח המגירה שהוכן בשירות

אל הדיון החיצוני במשרד המשפטים. בשלבי העבודה הראשוניים, מכל מקום, הוכר

הצורך בהסדרת הסוגיה, לרבות עיגון השימוש באמצעים חריגים, אך הדגש היה על

הקשיים בחקירה כפי שנתפסו אותה עת: הרחבת הסמכות לקבלת מידע גם מאת מי

שאיננו בגדר חשוד במעורבות בעבירה; צמצום זכות השתיקה וחסיונות אחרים של

נחקר בענייני ביטחון ועוד. בהמשך התמקדה תשומת הלב בשאלת אמצעי החקירה

המיוחדים והוצע הנוסח המסמיך קביעת כללים ל"דרכי חקירה ראויים", בלא לנקוט

הכוונה, מכל מקום, הייתה לעגן בכללים

101

לשון המצביעה על היותם בגדר "חריגים".

מכוח החוק את 'היתרי לנדוי' כפי שאושרו והתפתחו מעת לעת על ידי ועדת השרים

לענייני השירות.

הסעיף שהוצע נועד לשמר את יכולת החקירה של השירות, גם תוך הסתמכות על

הפעלת לחצים כלפי הנחקר בנסיבות מתאימות, כפי שהתירה באופן עקרוני ועדת

לנדוי. אלא שההצעה איננה בנויה על היזקקות ל"הגנת הצורך" או להגנה אחרת של

המשפט הפלילי, אלא על הסמכה פוזיטיבית. הטעם הראשון לכך היה כאמור ההבנה

שעקרון "הגנת הצורך" אינו יציב דיו כדי לשאת את מלוא המשא של הפעלת הלחצים

בחקירה, מן הטעמים שהוזכרו לעיל. הטעם השני היה המגמה להסדיר את פעולת

החוקרים על דרך של הסמכה חיובית ולא על דרך של הגנה, כדי לתת לארגון ולעובדיו

את תחושת חוקיות הפעולה מלכתחילה, ולא בדיעבד, כדרכן של הגנות במשפט

הפלילי.

, תל אביב:

בית המשפט העליון בעין החברה הישראלית

001 ראה ברזילי, ג', יער-יוכטמן, א' וסגל, ז' )4991(,

פפירוס. במיוחד ראה ממצאי המחקר בעמ' 181 בקשר למידת האמון שפוחתת ככל שפסיקת בג"צ נוטה

להתערב בפיקוח על פעילות שירותי הביטחון והצבא בשטחים.

, בסעיף 21, ניסוח תמציתי יותר, לפי אותו עיקרון, בלא לנקוט לשון

נוסח השירות

101 בסופו של דבר נוקט

"ראויים", והוא – דרכי חקירה: "על אף האמור בכל דין, דרכי החקירה של השירות ייקבעו בכללים

שיאושרו בידי הרשות המאשרת. בכללים אלה ייקבע גם אופן הפיקוח על יישומם". כזכור, רשות המאשרת,

על פי פרק ההגדרות, היא ועדת משנה משותפת לוועדת החוץ והביטחון ולועדת החוקה חוק ומשפט של

הכנסת.