199 / 263
197
הדרוזים – בין עדה לאום ומדינה
בגלל המרחק ממקום המגורים ובגלל העבודה עם מנהלים ועובדים יהודים, שלא כברשויות
המקומיות הדרוזיות, שם העובדים הם מבני העדה.
לסיכום, השינויים והתמורות שחלו וממשיכים להתחולל, ובקצב מואץ, בחברה הדרוזית
בישראל, מוצאים את ביטויים הבולט בדפוסי התנהגותם החברתית והפוליטית של בני
העדה ברמה המקומית והארצית. המחאה הציבורית שלהם, שמחריפה בסגנונה עד כדי
אלימות פיזית כלפי כוחות הביטחון, הטענות הקשות שלהם נגד המדינה על אפליה
והתגברות הקולות בקרבם הקוראים להנהגתם להפסיק לתמוך במדינה ולא לשרת בצה"ל,
מחייבים את המדינה לחשוב על הדרך שיש לנקוט בנוגע למעמדם ולמערכת היחסים
עם קבוצת אוכלוסייה חשובה ומיוחדת זו, שתרומתה למדינה רבה לאין שיעור ממשקלה
היחסי באוכלוסייה. הנתונים ההשוואתיים שלפיהם בכל תחומי החיים – השכלה, כלכלה,
השתלבות בצבא ובשירות הציבורי ועוד – חל שיפור משמעותי במצבם כפרטים וכקבוצה,
מלמדים שמקור טענותיהם הוא בתחושות שמקורן אולי בחשבון נפש פנימי ובחששות לגבי
מעמדם ועתידם, ואינו משקף בהכרח את מציאות חייהם, שהוא טוב לאין ערוך ממצבם
בעבר ומזה של בני העדה במדינות האחרות.
בכל הנוגע לשילובם של הדרוזים בשירות הציבורי ובפרט במשרדי הממשלה, יש לתת את
הדעת למציאת פתרונות יצירתיים לאור רצונם העז להשתלב במגזר הציבורי וההשלכות
השליליות הנובעות מתחושת הכישלון שנתפס על ידי רבים מהם כחוסר רצון מצד המדינה
לסייע להם. צורך זה מקבל משמעות נוספת לאור המאפיינים של השתלבותם בצה"ל
ובמערכות השלטון והמינהל הציבורי. על רקע זה, ולנוכח העמדות שהוצגו על ידם בנוגע
לתחושות הקיפוח, לשינוי ביחסם למדינת ישראל, לזהותם הלאומית ולשאיפותיהם
המדיניות, עוסק הפרק הבא ברעיון הקמת מדינה דרוזית ברמת הגולן, המשתלב עם רצונם
של הדרוזים לנהל את חייהם על פי אמונתם, ועם האינטרסים האסטרטגיים והגאופוליטיים
של ישראל.