הדרוזים בין עדה לאום ומדינה

203

הדרוזים – בין עדה לאום ומדינה

על ניסיון העבר והלקח ההיסטורי

העלאת הרעיון להקים מדינה חדשה ובפרט לקבוצת לאום שמספר חבריה נאמד ב-5.1

מיליון נפש ושאינה דורשת זאת, מחייבת הסבר והצגת סיבות בעלות משמעות מיוחדת.

תחילה יש להקדים וליצור בסיס התייחסות למושג מדינה, שדמותה בעת החדשה היא תוצר

של התפתחות היסטורית ארוכה. למרות השוני הרב בין המדינות, ישנם מרכיבים בסיסיים

הזהים לכולן או למרביתן. מקובל להגדיר מדינה כארגון חברתי של בני אדם שמפעיל שלטון

על קבוצת אוכלוסייה החיה באזור גאוגרפי מוגדר. למדינה מאפיינים חשובים שמסמלים את

ריבונותה, כגון שטח, מוסדות שלטון, צבא, סמלים, דגל והמנון. על פי רוב יש במדינה ערכים

נורמטיביים משותפים שמקובלים על כל התושבים או על מרביתם. ריבונותה של המדינה

מתבטאת גם ביכולתה למנוע שלטון או פעילות בתחומה הגאוגרפי שלא בהסכמתה. להכרה

מצד הקהילייה הבין-לאומית וליחסיה עם מדינות אחרות נודעת חשיבות רבה. יכולתה של

המדינה לכפות את רצונה על התושבים שבתחומה באמצעות חוקים, וחובתם של התושבים

להישמע להם ללא תלות בגורם חיצוני, הם אחד המרכיבים העיקריים שמצביעים על

עצמאותה. במילים אחרות, מדובר בריבונות על שטח, שממנה שואבים מוסדות המדינה את

כוחם לכפות על התושבים את ההחלטות שהם מקבלים, היוצרות, לטוב ולרע, את המסגרת

שאפשר לכנותה מדינה בעידן הנוכחי.

תנאי הכרחי נוסף שמבטא את ריבונותה של המדינה הוא קיומו של כוח צבאי שנשמע

למרותו של השלטון. לכל המדינות בעולם יש צבא, גם לאלו שאינן מאוימות. בחינת מעמדו

ומקומו של הצבא בחיי המדינה מלמד כי ישנם כמה מרכיבים דומים ומשותפים לצבאות

השונים. לדוגמה, מעמדו של הצבא בחברה ובמערכת השלטונית הוא על פי רוב גבוה,

והצבא כארגון והמשרתים בו זוכים ליחס של אהדה מצד אזרחי המדינה. במהלך השנים

נוספו סממנים שהפכו עם הזמן לסימני היכר מוסכמים של המדינה המודרנית: ההמנון

הלאומי שהוא מקור של גאווה ושבעת השמעתו עומדים דום ויש מדינות שבהן גם מחויבים

להצדיע, וכן דגל לאומי ושפה. עם זאת, השונות הרבה הקיימת בין המדינות והשינויים

שחלו במאפייני המדינה הם קרקע פוריה ליצירת מתכונת חדשה שמביאה בחשבון את

המאפיינים הייחודיים של האוכלוסייה, של השטח ושל המצב הגאופוליטי באזור. במסגרת

זו יש להזכיר את שיטות המשטר "פדרציה" ו"קונפדרציה", שבהן המדינות מוותרות על

סממנים מרכזיים של עצמאות. בעוד במצב של קונפדרציה מדובר במדינות עצמאיות

שהחליטו על פי הסכם מחייב לפעול ביחד בתחום מסוים או בכמה תחומים, הרי בפדרציה

הן מוסרות חלק מסמכויותיהן השלטוניות לרשות שלטונית משותפת (השלטון הפדרלי).

בדרך כלל נושאי הביטחון והחוץ יימצאו בידי השלטון המרכזי. הדוגמה הבולטת והמוכרת

לשיטת משטר זו היא ארה"ב, אך היא נהוגה באופנים שונים גם במדינות אחרות ובהן