הדרוזים בין עדה לאום ומדינה

204

מדינה דרוזית כאינטרס גאופוליטי של ישראל

גרמניה, שווייץ ובלגיה. אחת הטענות היא, שהמגוון הגדול שיש ברעיון הפדרליזם מצביע

על חשיבותו הרבה בחיים הפוליטיים ובמחשבה המדינית ליישוב סכסוכים מורכבים שאין

Elazar

דרך ליישבם בדרכים המקובלות (1991

יכולתה של המדינה להבטיח את עצמאותה ואת המשך קיומה מותנית בגורמים רבים.

במישור הפנימי, נודעת חשיבות מכרעת ללכידות החברתית. לכן, רוב המדינות משקיעות

משאבים רבים כדי לחזק את מרכיבי הלכידות בקרב האזרחים, בין היתר, באמצעות יצירת

ערכים משותפים ומתן סיוע לקבוצות חלשות או שונות כדי לאפשר את השתלבותן בחברה

ובמערכות השלטון והמינהל הציבורי. חשיבותם של גורמים אלו גוברת מאוד במדינה הרב-

לאומית, שבה מערכת יחסים לא תקינה בין המדינה למיעוטים הלאומיים גורמת למתחים

ועלולה לסכן את עצם קיומה. אבינרי טוען שתחושות של קיפוח ואפליה בקרב מיעוטים

לאומיים, בין שהן מוצדקות ובין שלא, הן אחד הגורמים העיקריים למתחים בין קבוצות

האוכלוסייה. ואכן, במדינות רבות יש מוקדי מתיחות ועימותים בין השלטונות לקבוצות

המיעוט. העובדה שזה קורה ביבשות שונות ותחת משטרים שונים מלמדת שזאת תופעה

אוניברסלית (אבינרי 8991).

מטבע הדברים, במקרים שלמיעוט הלאומי יש שאיפות מדיניות, קיימת מתיחות רבה יותר,

שכן נאמנותו למדינה מוטלת בספק. הרצון הטבעי של האדם להיות אדון לגורלו ולא נשלט

על ידי אחרים גורמת לנטייה לייחס למיעוטים הלאומיים שאיפה להקים מדינה עצמאית

לבני הלאום. שאיפה זו עשויה לגבור ולבוא לידי ביטוי מעשי כאשר חברי המיעוט הלאומי

חשים מקופחים ונתונים לאפליה על רקע המאפיינים שמייחדים אותם כקבוצת לאום. לכן,

עוצמתן של תוצאות אלו מושפעת בין היתר מהאופן שבני המיעוט הלאומי מבטאים את

שאיפתם להקים מדינה.

בהתייחס לדרוזים, שאלת שאיפותיהם המדיניות במובן של רצון להקים מדינה לא נדונה

כלל, בגלל הדעה שהפכה לנחלת הכלל, שאין להם שאיפה כזאת ושכל רצונם הוא שיאפשרו

להם לחיות את חייהם על פי אמונתם. אמנם בתולדות הדרוזים (שתוארו בפרק הראשון),

מוזכרת מידה מסוימת של עצמאות מדינית, אבל התקופה הקצרה מאוד שבה הייתה

לדרוזים שחיו בדרום סוריה באזור המכונה הר הדרוזים מעין מדינה, באה לקצה עם מותו

של המושל הדרוזי בשנת 3291. המושל הצרפתי שמונה אחריו שלל מהם את מרבית

הזכויות שניתנו להם בשנת 1291, שאיפשרו להם מידה מסוימת של עצמאות ניהולית.

אירוע נוסף שאפשר להגדירו כאסון מבחינת הדרוזים היה כישלון המרד בשנת 5291.

המנהיג הדרוזי סולטאן אל-אטרש נענה לפנייתן של משלחות דרוזיות מאזורים שונים

והכריז על מרד כללי לשחרור סוריה משלטון המנדט הצרפתי, אלא שלמרות גילויי הגבורה