פרסום זה מתאר את חשיבותו האסטרטגית של דגן החיטה לתושבי רומא ולתושבי הפרובינציות שלה, ומכיוון שהייצור המקומי לא ספק כלל ועיקר את צורכי השוק המקומי, את הדרכים בהם רומא הצליחה לייבא את החיטה שהעיקרית שבהן היא באמצעות ההובלה הימית. כלי השייט באותה תקופה היו ספינות המפרש שהיו תלויות במשטר הרוחות, ומקור החיטה הייתה מצרים של היום, דבר שהביא לכך שהפלגה בנתיב החיטה הפתלתל ממצריים, נמשכה לעיתים עד חודש ימים.