ראובן חייקין נולד בתל אביב בשנת 1918, דור רביעי בארץ מצד אימו, ביילא-דבורה ממשפחת סלונים שבחברון. מצד האב צדוק הוא שייך למשפחת החייקינים שמוצאים בפלך קייב שבאוקראינה. האב עלה לארץ ב-1886. משני הצדדים הקשרים המשפחתיים מובילים לשניאור זלמן מלאדי מייסד חסידות חב"ד. הרב עודד את חסידיו לעלות לארץ ובשנת 1845 מגיעים רבים מהם לארץ וביניהם גם סבתו (מנוחה רחל) של סב ראובן. ההורים נודדים מחברון לזכרון יעקב ומשם לתל אביב. לראובן היו עוד 7 אחים ואחיות אך מכיון שהיה השני לפני אחרון הילדים ונולד אחרי 3 בנות הוא זכה לפינוק רב מצד האמא ויתר בני המשפחה. ראובן משלים את לימודי התיכון בביה"ס תחכמוני בתל אביב ותעודת הבגרות שלו משנת תרצ"ה מלמדת על נטייה מובהקת למתמטיקה מדעי הרוח והיסטוריה, ופחות הצטיין בספורט ואיטלקית. את ציון הספורט הוא ישפר מאוחר יותר בחייו כשחקן גולף מצטיין ונאמן.
עם סיום לימודי התיכון בשנת 1935 הוא נוסע ללונדון ללמוד משפט וראיית חשבון בביה"ס הלונדוני לכלכלה (London School of Economics). הוא לומד בלונדון בתקופת מלחמת העולם השנייה וההפצצות הכבדות על לונדון, ועובר להמשך לימודים לקמברידג' שנפגעה פחות. לימודיו והמלחמה ניתקו אותו מארץ ישראל למשך 8 שנים. עוד קוריוז מאותם ימים קשים - את תעודת סיום האוניברסיטה בלונדון יקבל ראובן בדיוק חמישים שנה לאחר מכן בטכס מיוחד שנערך באוניברסיטת לונדון והמוזמנים נתבקשו לציין אם הם זקוקים לכסא גלגלים בזמן הטכס. ראובן נסע לאירוע מיוחד זה, תלמיד אחר מאותם שנים היה חיים הרצוג המנוח שלא נסע לאירוע שכן הוא שימש אז כנשיא מדינת ישראל.
עם שובו ארצה, החל לעבוד כרואה חשבון בחברת רואי החשבון הבריטית Russel and Comp. כאשר חברה זו מחליטה להפסיק פעילותה בישראל, לקח על עצמו ראובן את ניהולה ובעלותה בסניף החיפאי ולאחר שזו אוחדה עם הסניף התל אביבי החלה חברה זו לפעול עד ימינו אנו בשם "סומך-חייקין" רואי חשבון, כאחת מחברות רואי החשבון הגדולות בישראל.
בשנת 1995, בהיותו בן 76, פרש ראובן מפעילותו בחברה, אך כגימלאי נמרץ וצעיר ברוחו נבחר כחבר בחבר הנאמנים של אוניברסיטת חיפה והיה פעיל בוועדת הכספים שלו. תפקיד דומה הוא מילא במשך 35 שנים ב"רוטרי" ישראל.
ראובן שהיה חשוך ילדים פיצה עצמו בשמירת קשר חם ואוהב עם יתר המשפחה הגדולה. מדי שנה הוא נהג להזמין את כולם למלון אכדיה לציון חג החנוכה וארוחה נאה. צאצאי אחותו ברכה אשכנזי חברת קיבוץ בית השיטה, הנציחו אירועים אילו בתמונות רבות. ראובן ביקשני להצטרף לאירוע שנתי זה ואכן הייתי שם פעמיים.
ראובן היה איש של "מתן בסתר", הוא תרם למעונות הסטודנטים בקמפוס החיפאי, הוא תרם בנפש חפצה גם לגופים רבים אחרים, אך דרש שתרומות אלה ינתנו בעילום שמו.
עם יציאתו לגימלאות בגיל 76 הפך לתלמיד שלא מן המניין בחוג לגאוגרפיה, בעיקר בנושאים גאופוליטיים, היה משתתף פעיל בשעורים וזכה להערצת הדור הצעיר בידענותו הרבה ורוחו הצעירה. בסוף כל שנה קלנדרית היה תורם לירחון החוג "אופקים בגאוגרפיה" וכעס כשמצאנו לנכון להודות לו על כך בעמודי הפתיחה של כל גיליון חדש.
בצוואתו ביקש לסייע לקתדרה לגאואסטרטגיה שפעלה באוניברסיטה כחמש שנים קודם לכן, והסכים שזו תיקרא על שמו רק לאחר מותו.
ב-27.1.04 נפטר ראובן חייקין כשהוא בן 86, אדם עם נפש צעירה, מלאה סקרנות ופעלתנות, איש ספר, מוזיקה, ספורטאי, ציוני נאמן – ולמרות חזות קשוחה, היה רגיש ונדבן.
יום לפני מותו ביקרתיו בבית החולים מאיר שבכפר סבא בדרכי (האחרונה) לראש ממשלת ישראל, אריאל שרון, לשיחה על ההתנתקות מעזה. סיפרתי לו על מטרת נסיעתי והוא בידו האחת ללא אינפוזיה סימן לי בתנועת יד שלא נוותר על שטחים.
הנהלת הקתדרה מורכבת מאישים שרובם היו קרובים לראובן ופועלים ברוח כוונותיו הלא מוצהרות. גב' חנה חייקין, רו"ח מנחם קלטש, שהיה חבר קרוב של ראובן במשרד סומך-חייקין, ידידו הקרוב ואיש אמונו עו"ד שלמה דן קדרון, פרופ' יהודה חיות שהיה בקשר הדוק עמו בעת היותו נשיא האוניברסיטה. אנוכי פרופ' ארנון סופר קיימתי יחסי חברות קרובים עם ראובן בחמש עשרה השנים האחרונות לחייו, כמורהו, בסיורים משותפים, במפגשים תכופים עד יממה לפני מותו - זכיתי לעמוד בראש הקתדרה על שמו ושמח על כל עשייה המנציחה את האיש היקר הזה.
יהי זכרו ברוך