בינואר 2021 חתם מחמוד עבאס, יו"ר הרשות הפלסטינית על צו נשיאותי המודיע על עריכת בחירות למועצה המחוקקת (22 במאי), לנשיאות פלסטין (31 ביולי) ולמועצה הלאומית הפלסטינית (31 באוגוסט 2021). 28 שנים מאז החתימה על הסכמי אוסלו, ו־15 שנים מאז הבחירות האחרונות למועצה המחוקקת, הסכימו שתי התנועות הפוליטיות – פתח וחמאס ללכת לבחירות.

הצעירים הערבים היו הראשונים שהניפו את נס המרד בהתקוממויות שפרצו בשנת 2011 וזכו לכינוי "האביב הערבי". רק בהמשך הצטרפו אליהם המבוגרים וביחד הם מילאו את כיכרות השחרור וקראו לחירות, לכבוד ולצדק חברתי. הסדר הפטריארכלי במשפחה, סוכנות החִברות הראשונה והמרכזית בחברה הערבית, נמצא במוקד המאבק הרגשי שניהלו הצעירים אל מול שלוש דמויות אב סימבוליות: האב הביולוגי, האב הפוליטי, וברמה המטפורית האב החורג – מדינות המערב.

במלאת 13 שנה למבצע "עופרת יצוקה", החליטו פלגי ההתנגדות המזוינים ברצועת עזה, לערוך תמרון צבאי משותף. אין זו הפעם הראשונה שהפלגים האלה משתפים ביניהם פעולה, הם עשו זאת בשנות השבעים כאשר הקימו את "חזית הסירוב", ובתחילת שנות האלפיים באנתיפאדה השנייה. אבל הקמת חדר מבצעים משותף במאי 2018, במתכונת מטה כללי של כוחות ההתנגדות, חודש אחרי תחילת מיזם תהלוכות השיבה, וההחלטה לקיים תמרון צבאי משותף ראשון מסוגו בדצמבר 2020, עשויים להצביע על הנחת היסודות לבניית צבא לאומי פלסטיני סדיר בעזה...

Russia is positioning itself as a rising military and political power, one of the world’s major power centers, while staking a claim on widening its spheres of influence, including in the Middle East and particularly in the Persian Gulf. By a relatively successful intervention in Syria, Russia has confirmed its determination to strengthen its position in the Middle East, while demonstrating determination to support its allies and ability to reach the defined goals to a large extent.[1] Furthermore, Russia seeks to present itself as a pragmatic, nonideological and reliable partner with a capability of resolving regional conflicts by both diplomatic and military means.

מטרת מאמר זה, לנסות ולבחון את הכיוונים הכללים של האופן בו תתנהל ארה"ב ביום של "אחרי"הנחת היסוד המקובלת, ערב הבחירות לנשיאות ארה"ב, הייתה שעקב תדמיתו של הנשיא דונאלד טראמפ, והתפיסה כי הוא מחזיק דעות שליליות כנגד מהגרים והגירה מחד גיסא, וזוכה לתמיכה בקרב חוגי עליונות לבנה מאידך גיסא, יביאו להצבעה כנגדו בקרב מצביעים מבוססי מוצא גזעי או אתני. הנחת היסוד של המחקר הייתה לבדוק האם אכן הייתה השפעה שכזו, או שמא האופן שבו יש להסתכל על ההצבעה הוא דווקא כבחירה על רקע מעמדי ולא על רקע גזעי. לשם בדיקת הסוגיה, נעשתה השוואה בין דפוסי ההצבעה בשנת 2016, למדגמי היציאה בבחירות 2020 על רקע גזעי.

מלחמת הקווקז השנייה שהסתיימה בניצחון אזרי, חוללה שינוי משמעותי באזור הקווקז. תוצאות המלחמה שרטטו מחדש את מאזן הכוחות וההישגים שבין אזרבייג'ן וארמניה והשפיעו גם על היציבה האזורית של המעצמות התומכות בשני הצדדים – רוסיה וטורקיה, ובמידה מסוימת אף על זו של איראן.

.

הים האדום ידוע ומפורסם במגוון הרחב של הסביבה הימית והחופית, בריבוי סוגי דגים ואוכלוסיית הים, בחשיבות של משאבי הטבע לפיתוח הכלכלה במדינות לחופיו ובהיותו נתיב ימי חיוני וראשון במעלה מאז פתיחת תעלת סואץ, בשנת 1869 ,לקשרי סחר בין אירופה, ארה"ב מזרח אפריקה, אסיה והמזרח הרחוק. בשנים האחרונות עלתה מאוד חשיבותו של הים האדום בהיותו זירה למאבקי כוח ושליטה בין מדינות האזור ובין מעצמות עולמיות. מאמר זה סוקר בעיקר את המאפיינים הגאוגרפיים של הים המשפיעים על הגאו־אסטרטגיה של המדינות השוכנות לחופיו.

.

במהלך השנה האחרונה, במיוחד מאז המחצית השנייה של שנת 2019 ,התעורר האגן המזרחי של הים התיכון למציאות חדשה לפיה טורקיה, פועלת ומשפיעה על היווצרותם של מוקדי מתיחות במזרח הים התיכון. התעוררות זו, בפעילותה הימית של טורקיה נובעת בעיקרה מדוקטרינת "המולדת הכחולה" (Vatan Navi ,(שתפסה לה אחיזה בקרב ההנהגה הטורקית הנוכחית אי שם בתחילת שנת 2019 .בחודש מרץ באותה שנה, ערכה טורקיה את אחד התרגילים הימיים הגדולים שנערכו אי פעם, בהשתתפות של למעלה מ-100 כלי שיט – תרגיל שהתקיים במרחב 1 הים השחור, הים האגאי ומזרח הים התיכון. תרגיל זה נשא, איך לא, את הכינוי "המולדת הכחולה".

.

מטרת מאמר זה, לנסות ולבחון את הכיוונים הכללים של האופן בו תתנהל ארה"ב ביום של "אחרי" המגפה, מתוך תקווה שתסתיים מהר ככל האפשר.

אז בכדי שנוכל לדון בעתיד, בואו ונחזור אל העבר…

.

חילופי האש שהתרחשו לאחרונה באמצע חודש יולי, לאורך  הגבול הצפוני בין ארמניה ואזרבייג'אן,  נמשכו כשלושה ימים. האירוע כלל בין היתר אש ארטילרית, ירי טנקים ושימוש במל"טים. והיה כרוך באבדות בין הצדדים וכן בנזק לכפרים הסמוכים משני צדי הגבול. אירועים מסוג זה בין שתי מדינות אלו אינם נדירים. השורשים של הקונפליקט הם מאז שנת 1991, בעקבות התפרקות בריה"מ והקמת המדינות העצמאיות בקווקז והמחלוקת על חבל נגורנו-קרבאך. המלחמה נמשכה אז ארבע שנים בהן רוסיה סייעה סיוע צבאי פעיל לארמניה בהשגת שליטה על החבל. זאת למרות הכרה בינלאומית בשלמות הטריטוריאלית של אזרבייג'אן, כולל בהחלטות של מועצת הביטחון במהלך המלחמה עצמה התומכות באזרבייג'אן.