קרוב לוודאי שסין חיכתה בקוצר רוח לתוצאות הבחירותהמאמר מנתח את מערכות היחסים בין סין, טייוואן וארצות הברית מאז שנת 1949, בעיקר לאור התחזקות תביעת סין בשנים האחרונות לאיחוד והאיום בפלישה לטייוואן וכן את המצב לאחר הצהרת הנשיא ביידן במאי 2022.

עיון בשיח הפוליטי והצבאי של סינוואר, הכתוב והלא כתוב והתבוננות בתמונות הנלוות אליו מאז השתחרר מהכלא הישראלי (2011) ועד שנבחר לראשות הלשכה הפוליטית של חמאס ברצועת עזה, מלמדים על דיסוננס קוגניטיבי ומערכה אמוציונלית אמביוולנטית שהוא מנהל עם הגבריות ההגמונית הישראלית ועם גברויות מתחרות בזירה הפלסטינית והאזורית.

מערכת הבחירות הראשונה בעידן החדש של איפא"ק אינה יכולה לסמן עדיין אם הדרך אשר בה בחרה השדולה היא נכונה והכרחית לפוליטיקה האמריקאית העכשווית ולדימויה של ישראל בדעת הקהל. הצלחה של המהלך תהיה אם אכן הכסף שיוזרם ישירות על ידי איפא"ק, יתורגם במערכות הבחירות הבאות לחזרתה של ישראל למרכזיות השיח בתוך המפלגה הדמוקרטית, מתוך ההבנה כי ישנו תג מחיר (כלכלי) למי שבוחר לפעול כנגד ישראל, ברוח השיח הקיים כיום בקרב הרשתות החברתיות וחברי הקונגרס הצעירים יותר.

המלחמה באוקראינה שלעת עתה אין בכלל אופק לסיומה, בתקופה שבה העולם מנסה להתאושש מנגיף הקורונה וחווה קריסה בשרשראות האספקה והצריכה הגלובלית, נכנס כעת לתקופת ביניים לא יציבה, שבעתיד הרחוק יותר, איננו טומן בחובו שיפור מיידי, אלא דווקא המשך הידרדרות, כאשר אפקטים חברתיים, כלכלים, פוליטיים ומבניים עוד עשויים להביא לשינויים טקטוניים בעולם כפי שאנחנו מכירים ועוד במרוצת שנת 2022.

עיקר הביקורת על תפיסת ביטחון לאומי היא כי מצד אחד ביטחון לאומי איננו מתבסס בעיקר על הזירה הביטחונית כמו כוח וטקטיקה צבאיים, ומצד שני התפיסה כי בעצם הכול נכלל תחת הגדרת ביטחון לאומי אינה רציונלית. אם הכול ביטחון לאומי, אז בעצם ביטחון לאומי הוא כלום, כי הוא לא מאפשר התמקדות בעיקר. יש הטוענים כי אין באמת מודל ביטחון לאומי לישראל אלא קיימים איים של טקטיקות ותגובות למצבים משתנים שלא בהכרח תואמים את המציאות המשתנה במזרח התיכון.

מאז השבת עצמאותה של אזרבייג'אן בשנת 1991 התקיימו קשרים ענפים ושיתופי פעולה בין הרפובליקה של אזרבייג'אן למדינת ישראל. שותפות אסטרטגית בין המדינות קרמה עור וגידים מאמצע שנות ה־90. שותפות זו תרמה להצלחתה של אזרבייג'אן במלחמת ארמניה–אזרבייג'אן השנייה ב־2020. מאמר זה ידון בתפקידה של ישראל במלחמה ב־2020 בין ארמניה לאזרבייג'אן ובהשלכות האסטרטגיות של מעורבותה.

סדרה זו מציגה לציבור הרחב מאמרי פרשנות וניתוח קצרים פרי־עטם של חוקרי קתדרת חייקין לגאואסטרטגיה, חוקרי המרכז לחקר מדיניות ואסטרטגיה ימית ושל כותבים–אורחים בסוגיות אקטואליות הקשורות לתחום מחקרם.

מנסור עבאס נולד בשנת 1974, שנה לפני שנולד איימן עודה. הם בני אותו הדור, ועל אף שהם באים ממפלגות שונות באופיין, האחת דתית אסלאמית והשנייה קומוניסטית חילונית, שניהם רוצים להשיג את אותה מטרה – להפוך את קבוצת המיעוט הערבי לשווה ושותפה בקבלת ההחלטות של הרוב היהודי. כדי להצליח במקום שקודמיהם נכשלו הם מבינים שצריך לאמץ שיח פחות מתנגש עם החברה היהודית.

השכונות גבעת המטוס ושייח' ג'ראח והכפר הבדואי חאן אל־אחמר, מייצרים כותרות בתכיפות גוברת. בשלושתם עולות סוגיות של התיישבות יהודית–פלסטינית וכולם ממוקמים בירושלים או בסביבתה הקרובה. את השלושה מאחדים גם הניסיונות המנוגדים, של ישראל והפלסטינים, להשיג שליטה על אזורי מפתח, באמצעות יצירת גושים מיושבים לאורך צירים קריטיים עבורם או תוך מניעת שליטה בצירים קריטיים מהצד היריב. גושי התיישבות אלו אמורים ליצור מסדרונות יבשתיים של תנועה ושליטה ובהמשך אולי גם של ריבונות.

.