28 / 111
27
עיסוקו ולחלוק באחריות עם כלל המערכת הממלכתית, גם אם הדבר כרוך בחשיפה
ובבקרה העשויות להקשות ולעתים אף להביך.
הנימוקים נגד החקיקה אף הם נשענו על שיקולי כדאיות פרקטית לצד אידאולוגיה.
היו שטענו כי שירותי מודיעין מעצם מהותם אינם יכולים לבצע את עבודתם מתוך
כפיפות מלאה לכללי החוק. העבודה המודיעינית הסיכולית, ובעיקר ככל שהיא נוגעת
אבל לא רק להם, מחייבת גמישות מבצעית שמשמעותה לעתים
67
לתחומי ה"יומינט",
חריגה מגבולות האסור והמותר שהחוק מטבע הדברים עשוי להכתיב. שליחת סוכן
לתוך יעד אלים, למשל, איננה יכולה להיעשות בלא להתיר לו להשתלב ולהיטמע ביעד,
דבר שמחייב אותו לעתים להשתתף בביצוע עבירות כדי שלא להיחשף. משמעותה של
הכפפת פעילות כזו לדרישות החוק, שמטבעו אמור לשלול הפרת חוק, עשויה להיות
סגירת ערוצי מודיעין למיניהם.
נימוק אחר היה שתחימת גבולות העיסוק, הסמכות והאחריות של השירות על ידי
המילה הכתובה והמגבילה של החוק עשויה בסופו של דבר להיות לרועץ למדינה.
האיומים הביטחוניים מגוונים. הלחימה בהם מחייבת גמישות, דינמיות והתאמת
האמצעים לצרכים. חוק שיקבע באופן קטגורי ובדרך של רשימה סגורה את תחומי
האחריות והסמכות יהיה מכשיר טוב לוועדות חקירה לבחינת השאלה שבדיעבד "מי
שמך?", אך גם עלול להותיר את העשייה הביטחונית חסרה, לקויה ומוגבלת בתוך
הסד הפורמליסטי.
עוד נימוק היה, שמכיוון שחוק מטבע ברייתו הוא מסמך גלוי לעין הציבור, לרבות
עיני היריב, הוא חושף לאור השמש את המגבלות של הארגון, מפחית מתדמיתו
ה"מאיימת", חושף שיטות וכלים, מזמין ביקורת ציבורית ותקשורתית שאיננה
ביקורת בונה, ובעיקר, בשלבי החקיקה שלו, מחייב לספק הסברים למחוקק ולמערכת
שסביבו. אליבא דגישה זו, החוק לאחר קבלתו יחייב חשיפה קבועה וביקורת ובקרה
שוטפים שגם הם עלולים להכביד על העשייה היום-יומית.
נימוק נוסף שנשמע כנגד ייזום וולונטרי של מהלכי חקיקה, האופייני למקומותינו,
היה: "הסתדרנו לא רע חמישים שנה בלי חוק, אין סיבה שלא נמשיך להסתדר כך גם
בעתיד". לנימוק זה נוספה בדרך כלל אזהרה שמדובר בצעד בלתי הפיך: מרגע שיוזמת
חקיקה יוצאת לדרך, אי אפשר עוד להתחרט. והיה מי שאמר: חוק הוא כמו חמין
76 לסיווג מקורות המודיעין ראה הערה 44 לעיל.