הדרוזים בין עדה לאום ומדינה

מיהם הדרוזים – עדה דתית או לאום?

השלטונות הוא ה"תקייה". על פי עיקרון זה, הדרוזי רשאי להסתיר את דתו ואף לנהוג כבן

דת אחרת, אם הדבר נדרש כדי לשרוד:

אדוננו ציווה שנסתתר בדת השלטת, תהא אשר תהא: עם הנוצרים-להתנהג כנוצרים, עם

המוסלמים-להתנהג כמוסלמים, וכיוצא בזה, שהרי אמר אדוננו אלחאכם באמרה: כי תגבר

עליכם אומה מן האומות, לכו אחריה, אך שמרוני בלבותיכם. במה דברים אמורים? בהתנהגות

כלפי חוץ, לא כלפי פנים (דנה 8991: 022).

מקובלת הדעה שהתנהגות זו היא בעיקר פרי הרדיפות הקשות שהיו מנת חלקם

של הדרוזים במרוצת הדורות. עם הזמן הפך הדבר לאחד המאפיינים של התנהגותם

החברתית והפוליטית. יישומו של עיקרון דתי זה הביא לכך שלעתים בעת מלחמות נחלקו

הדרוזים לשלוש קבוצות: אחת הזדהתה עם מדינה שבה הם חיו, אחת תמכה בגורמי

החוץ ואחת הציגה עמדה ניטרלית. בדרך זו הם ביקשו לזכות בתמיכה של הצד המנצח

בחלק מבני העדה ובכך להבטיח את הישרדותם. גורמים אלה עומדים גם בבסיס התשובה

4 תקייה פירושה בערבית הוא "חובת הזהירות". עקרון הסתרת הזהות למען ההישרדות קיים גם בקרב הפלג

השיעי באיסלאם, שיש שמייחסים לו את מקור הדת הדרוזית. יש חוקרים שנוהגים להציג עקרון זה כמעין

צו שמנחה אותם לאמץ את הדת הדומיננטית בסביבתם (פירו 0002)

: ראש ממשלת ישראל דוד בן גוריון ומנהיגה הרוחני לשעבר של העדה הדרוזית

תמונה 1

השיח' אמין טריף