36
מיהם הדרוזים – עדה דתית או לאום?
סודית ומכך שכמיעוט היו הדרוזים נתונים במשך תקופות ארוכות לרדיפות בעיקר על ידי
המוסלמים. יש שמייחסים הסבר זה גם לכך שרוב האירועים והטקסים הפומביים דומים
או זהים לנהוג בדת האיסלאם. על פי הדת הדרוזית, בני העדה מחויבים לחגוג חג דתי
אחד – חג הקורבן. עם קום מדינת ישראל ובעידודה קבעה ההנהגה הדרוזית ימים קבועים
בלוח השנה האזרחי שבהם נוהגים בני העדה לעלות לקבריהם של נביאים על פי אמונתם.
ישראל, שהיה לה עניין לעודד את הדגשת המאפיינים הפרטיקולריים שלהם, בין היתר כדי
להבדילם מהערבים, מיהרה להעניק לימים אלה צביון רשמי שמצא את ביטויו בהשתתפות
מנהיגים ואישי ציבור באירועים ובהענקת ימי חופשה בתשלום לאלה מבני העדה שנמנים
עם כוחות הביטחון ועם עובדי המינהל הציבורי.
– זהו החג הדתי החשוב והקדוש ביותר לדרוזים שנקרא
חג הקורבן (עיד אלאדח'א)
החג הגדול. בני העדה נוהגים לחגוג אותו במשך ארבעה ימים ומועדו נקבע על פי הלוח
המוסלמי. השיח'ים ואנשי הדת נוהגים לקיים טקסים דתיים, מתפללים וקוראים טקסטים
על בריאת העולם ועל אחרית הימים. יש ביניהם שצמים, אם כי הדת אינה מחייבת זאת.
החג מאופיין בעריכת חשבון נפש, שבה אמור הדרוזי לכפר על חטאיו ולהחליט לעשות
מעשים טובים. במהלכו נוהגים בני העדה להרבות בסעודות משותפות, לבקר קרובים
ולסיים יריבויות (לקיים "סולחה").
– על פי האמונה הדרוזית, הנביא שועיב הוא יתרו כהן מדין
עלייה לקבר הנביא שועיב
וחותן משה המוזכר בתנ"ך. העלייה לקברו בכפר חיטין שליד טבריה, שהוא המקום הקדוש
ביותר לדרוזים, נערכת מדי שנה ב-52 באפריל. היא מלווה בקיום טקסי דת ותפילה על ידי
השיח'ים ואנשי הדת. האחרים מבני העדה מקיימים טקסים ואירועים חברתיים וחוגגים
בשירה ובריקודים.
– על פי המסורת הדרוזית, סבלאן הוא זבולון, אחד מבניו של
עלייה לקבר הנביא סבלאן
יעקב המוזכר בתנ"ך, והוא שפירש את ספרי הדת שלהם. החל משנת 9691 נוהגים הדרוזים
בישראל לעלות לקברו, שנמצא מעל מערה סמוך ליישוב הדרוזי חורפיש, מדי שנה ב-01
בספטמבר. השיח'ים ואנשי הדת מקיימים מצוות מיוחדות ודיונים בענייני העדה. האחרים
נוהגים לקיים אירועים חברתיים חגיגיים.
– על פי האמונה הדרוזית, אלח'אדר הוא אליהו הנביא
עלייה לקבר הנביא אלח'אדר
שמיוחסים לו עשיית נסים ונפלאות, ממייסדי הדת הדרוזית. מאז שנות השישים נוהגים
הדרוזים לעלות לקברו שנמצא סמוך לכפר הדרוזי יאסיף, ב-52 בינואר. השיח'ים ואנשי
הדת מקיימים טקסי תפילה למען שלום העדה, המדינה והעולם. האחרים מקיימים אירועים
חברתיים ונוהגים לבקש ברכה.