33
הדרוזים – בין עדה לאום ומדינה
החיים ועל העקרונות שלהם השפעה רבה יותר על בני העדה כפרטים וכקבוצה. לפיכך
מוצגים תחילה העקרונות התאולוגיים המרכזיים ובהמשך מצוות עשה ומצוות לא-תעשה
שלהן נדרשים בני העדה.
– הדרוזים מאמינים שהאל הוא אידאה מופשטת, והם מבחינים באופן ברור
האמונה באל
בין מהותו לבין תאריו ולבין ברואיו. עיקרון דתי זה אוסר לערוך כל השוואה בין האל
לברואיו ולייחס לו תכונות גשמיות או אנושיות כלשהן. למען הסר ספק, הדת הדרוזית
אוסרת לכנות את האל אב או אח, או לייחס לו תכונות אנושיות, כגון אכילה, שתייה ושינה,
אלא אם כן כינויים אלה נועדו להמחשה בלבד ואין להם כל קשר למהות האל. כמו כן, הדת
הדרוזית מדגישה כי אין דומה לאל, שווה לו או נוגד לו. שני דברים עיקריים יכולים לקרב
את הדרוזי להבנתו ולהכרתו: האידאה שכל אדם מכיר את האל בהתאם לרמת שכלו ויכולת
הבנתו, וההכרה שהאל התגלה לברואיו כמה פעמים בדמות אדם (על פי הדת הדרוזית,
הפעם האחרונה הייתה בשנת 699, בדמות הח'ליף הפאטמי אלחאכם באמר אללה).
הדת הדרוזית קובעת כי האל יזם את התגלותו לבני האדם כדי שיוכלו להתגבר על הקושי
האנושי שבאמונה בקיום רוחני. כלומר, הוא רצה להציג את עצמו בפני ברואיו ורק לאחר
מכן להטיל עליהם את החובה לעבוד אותו. קביעה חשובה נוספת היא שיוזמתו של האל
להתגלות לברואיו והמשמעויות הנובעות מכך הם עובדה שיש לקבלה, ושבני האדם אינם
רשאים להתנגד לה. לאור חשיבותה ומרכזיותה של ההתגלות האלוהית בדת הדרוזית,
ולנוכח הסתירה הנוצרת לכאורה בין עיקרון זה לבין העיקרון של תפיסת האל כאידאה
מופשטת, מדגישים ספרי הדת שההתגלות נועדה להקל על בני האדם להכיר את הבורא,
לתת ביטוי לאהבה ולרחמים שרוחש האל לברואיו, לקרב את הרחוק והלא מובן להכרתו
המוגבלת של האדם, וליטול מהאדם את האמתלה שלא ידע או לא ראה.
כאמור, הדת הדרוזית אינה דת פולחנית ואינה מרבה לדרוש ממאמיניה לקיים מצוות.
עם זאת, לצד מספר מצומצם יחסית של הוראות דת, השתרשו במהלך השנים בקרב בני
העדה מנהגים שונים שעם הזמן הפכו למסורת מחייבת. אין ספק שהחיים ביחד, ההשפעה
הרבה של ההנהגה הדתית והחשיבות שמייחסים הדרוזים לנושא החברתי הביאו לכך
שככלל הם מקפידים על קיום המסורת, לפחות בפומבי. להלן מובאת סקירה תמציתית של
הוראות הדת, המסורת והמנהגים העיקריים שלהם נדרשים הדרוזים כדי להציג באמצעותם
את פילוסופיית החיים
המנחה אותם, המכוונת את התנהגו.תם והמשפיעה על הלכידות
המשפחתית והעדתית ואף על זהותם הדתית והלאומית ועל יחסיהם עם האחרים. סדר
הצגת הדברים אינו מעיד על חשיבות ההוראות ונועד רק כדי ליצור רצף לוגי של מעגל
החיים בחיי העדה: