37 / 263
35
הדרוזים – בין עדה לאום ומדינה
את מיטת היולדת נשים המתפללות לאל שיסייע לה וליילוד. את הרך הנולד נוהגים למסור
לטיפולה של המיילדת למשך כארבעים יום. בן זכר נימול סמוך למועד לידתו על ידי מומחה
המכונה "מטהר". לא נקבע מועד קבוע, אך נהוג לבצע את המילה עד שבועיים ממועד
הלידה.
– החברה הדרוזית פוסלת את המוהר בראותה בו פגיעה בכבודה של האישה, אף
מוהר
שהדת אינה אוסרת זאת. עם זאת, אין מניעה שמשפחתה של הכלה תשתתף בהוצאות
החתונה. השתתפות בהוצאות אף מעלה את קרנה של הכלה בעיני החברה ובעיני משפחת
החתן.
– לבני זוג מותר להתגרש אם חיי הנישואים אינם מוצלחים. הזכות להתגרש נתונה
גירושין
לגבר ולאישה במידה שווה, ולכל אחד מבני הזוג מותר להתחתן שנית, אך לא עם בן הזוג
שממנו התגרשו. המרת דת היא עילה מוצדקת לגירושין; בית הדין הדרוזי רשאי לפסוק
פיצויים ונזקים לבעל אם הגירושין הם ביוזמת האישה או באשמתה; אם הגירושין אינם
באשמת האישה, הרכוש של בני הזוג מחולק ביניהם באופן שווה.
– תשלום דמי המזונות נקבע בהסכמת בני הזוג או על פי פסק דין של הקאדי.
מזונות
הפרשנות למושג "מזונות" רחבה והוא כולל את כל ההוצאות לפרנסת בני המשפחה, לרבות
כספים המשולמים לעוזרת של אישה ממעמד גבוה או של אישה חולה. קיימת האפשרות
להוסיף למזונות או לגרוע מהם, אם חלו שינויים במדד המחיה או במצבם הכלכלי של בני
הזוג, המחייבים זאת.
– האמונה של הדרוזים בהישארות הנפש ובגלגול נשמות, כפי שיתואר בהמשך,
מנהגי אבלות
משפיעה על יחסם למוות ולמנהגי האבלות. הדת מתירה לקבור כמה מתים בקבר אחד ואין
חובה להניח מצבה על הקברים. לפני הקבורה נוהגים לרחוץ את גופת המת ולעטוף אותה
בתכריכים. ממועד המוות ועד למועד הקבורה מתכנסות הנשים בבית התפילה (ר' להלן)
לקונן על המת. הן אינן רשאיות להשתתף בטקס הקבורה הנערך בבית העלמין. טקס זה
הוא אירוע חשוב מאוד בחיי הקהילה. באיו עומדים במעגל, שומרים על שקט ומכבדים
את האירוע.
– על פי המסורת, ולא על פי ההלכה הדתית, אלמנה אמורה להינשא לאחי בעלה כדי
ייבום
לשמור על ייחוס הילדים ועל שלמות המשפחה והרכוש. הדבר מותנה בהסכמתה ובהסכמת
אחי בעלה, והם רשאים לסרב. הלכה למעשה, קיום נוהג זה נדיר ביותר בחיי הדרוזים.
– הדרוזים ממעטים לחגוג חגים דתיים בפרהסיה, ומספר ימי החג
חגים ומקומות קדושים
הדתיים שלהם מצומצם מאוד בהשוואה לדתות אחרות. ייתכן שהדבר נובע מהיות הדת