הדרוזים בין עדה לאום ומדינה

מיהם הדרוזים – עדה דתית או לאום?

אל-דין ברח לאיטליה. בעקבות חילופי גברי באימפריה העות'מנית ומינויו של סולטן שהיה

ידידו התאפשרה חזרתו לשלטון. הקשרים הטובים עם הסולטן סייעו לו אף להרחיב את

שלטונו והוא מונה למושל כללי מאזור חלב בצפון ועד לגבול מצרים בדרום.

אולם, החשש מפני התחזקות כוחו של השליט הדרוזי נמשך, והביא לסופו המר. כוחות

צבא ששלח הסולטן כבשו את האמירות והובילו את האמיר כאסיר לקושטא, ובשנת 5361

הוציאו אותו להורג. בן אחיו האמיר מלחם ירש אותו, ואחריו התמנה בנו האמיר אחמד,

והוא שלט באמירות עד לשנת 7961. מאחר שלא היה לו יורש, מינו מנהיגי העדה בצעד

חריג נסיך מבית שהאב, שהיה בעל הקירבה המשפחתית הרבה ביותר לאמיר אחמד, אף

על פי שלא היה דרוזי. התמיכה של העות'מנים בשלטונם של השהאבים הביאה לחיזוקה

ולשגשוגה של האמירות הדרוזית. אלא שחוסר הסכמה ועימותים מתמשכים בין שני

הפלגים בקרב בני העדה הביאו בשנת 1171 לקרב בין הקייסים לבין הימנים. לכישלון של

הימנים בקרב זה (קרב עין דארה) היו השלכות כבדות משקל – הוא שם קץ להגמוניה של

הדרוזים בלבנון. רבים מבני העדה היגרו אז מלבנון לצפונה של ארץ ישראל ולאזור הרי

חוראן בדרום סוריה, שהחל משנת 0581 נקרא הר הדרוזים.

שינוי חשוב נוסף במעמדם של הדרוזים חל בעקבות מסעות הכיבושים של נפוליאון.

באיגרת ששלח לאמיר בשיר השני ביקש נפוליאון בונפרטה את תמיכתו ובתמורה הבטיח

לו עצמאות. אבל ההנהגה הדרוזית בחרה לנקוט עמדה ניטרלית. סכסוכים ומאבקי כוח

מתמשכים בין הפלגים השונים הביאו בשנת 2481 לסיום שלטונה של משפחת השהאבים

ששלטו באזור כ-041 שנה. גורם נוסף שהשפיע על חיי הדרוזים בתקופה זו היה המאבק בין

שתי המעצמות, אנגליה וצרפת, על אזורי שליטה והשפעה. הדרוזים הניחו שאנגליה תומכת

בהם, בעוד צרפת תומכת בנוצרים המרונים. מעורבות של המעצמות הביאה להיחלשות

כוחם של הדרוזים ובד בבד להתחזקות כוחם של הנוצרים. בעקבות זאת עברו נוצרים

רבים ללבנון וחל שינוי ניכר ביחסי הכוחות ביניהם לבין הדרוזים. מערכת היחסים הטובה

שהתפתחה במשך מאות שנים בין שתי קבוצות אוכלוסייה אלו לא עמדה בפני השינויים

החריפים. עד מהרה גלשו הסכסוכים למאבקים אלימים שגבו קורבנות משני הצדדים. כדי

לעצור את ההידרדרות מינו העות'מנים את עומר פח'ר אלדין למושל על אזור לבנון. לרוע

מזלם של הדרוזים, שליט זה העדיף את המרונים על פניהם.

הדרוזים לא השלימו עם הצרת צעדיהם ופתחו במרד. באופן די מפתיע הם הצליחו להטיל

מצור על ארמון המושל ולהביא להדחתו. פעולה זו הביאה לחלוקת המדינה בין הדרוזים

לבין המרונים. בשנת 5481 פרצו מאורעות דמים בין שתי קבוצות אוכלוסייה אלו, ורק

התערבות השלטונות העות'מניים הביאה לרגיעה – אך לתקופה קצרה בלבד. בשנת 0681

שוב פרצו עימותים אלימים, והפעם הם לבשו אופי דתי, אף שהסיבות העיקריות היו