הדרוזים בין עדה לאום ומדינה

הדרוזים – בין עדה לאום ומדינה

הקצרה שהייתה להם מידה מסוימת של עצמאות מדינית, הדבר לא קרה ביוזמתם. מכל

מקום, מחקרים שעסקו בדרוזים לא דנו כלל בשאלת רצונם להקים מדינה, בהנחה שהם

אינם רוצים בכך.

במהלך ההיסטוריה היו מקרים רבים שבהם סייעו דרוזים לכוחות צבא של מדינות זרות

שלחמו על שליטה באזור מגוריהם על מנת לקדם את האינטרסים שלהם. למרות זאת, לא

תמיד התממשו הציפיות שלהם – הם לא זכו לקבל את התמורה בעבור הסיוע שהגישו.

עם זאת, בדרך כלל התנהגותם הפוליטית נמצאה נכונה, הן בהקשר של השמירה על המשך

קיומה של העדה הן בהקשר לקבלת תמורה. מקרה בולט כזה הוא הסיוע לצרפתים, שבעטיו

זכו הדרוזים מהר הדרוזים למידה רבה של עצמאות, והעיר סווידא הוכרזה כבירתה של

המדינה הדרוזית (1291). זהו אירוע רב-חשיבות בחיי הדרוזים, שכן זו הפעם הראשונה

והיחידה שהייתה להם מידה מסוימת של עצמאות באזור מגוריהם.

המושל הצרפתי של האזור שהתמנה בשנת 3291, עם מותו של המושל הדרוזי, שלל מהם

זכויות רבות ואף דיכא אותם בכוח. בתגובה הם יצאו למאבקים אלימים נגד הצרפתים,

שהגיעו לשיאם בשנת 5291, במאבק המכונה "המרד הדרוזי הגדול". למרות העדיפות

הברורה שהייתה לצרפתים שהפעילו מטוסים, טנקים ונשק כבד, לחמו הדרוזים באומץ לב

וניצחו בקרבות רבים. הנחישות שלהם להיאבק עם כוחות צבא חזקים מהם וההצלחות

בשדה הקרב חיזקו את רגש הגאווה שלהם. נראה שאומץ הלב והגבורה של הלוחמים

הדרוזים תרמו במידה רבה להתגבשות זהותם הלאומית ולהתפתחות מורשת ותרבות

ייחודית, והולידו הערכה כלפיהם כלוחמים. הסכם פשרה שנחתם ביניהם לבין הצרפתים

העניק להם את מרבית תביעותיהם, ובמרכזם ניהול אורח חייהם על פי אמונתם הדתית.

אלא שהצלחות אלו היו להם לרועץ, מאחר שהן גרמו לבני העדה בסוריה להכריז על מרד,

ואליו הצטרפו לרוע מזלם רבים מבני העדה. המרד נכשל והייתה זו מכה אנושה לעדה:

דרוזים רבים נהרגו, כפריהם נהרסו, ואזור הר הדרוזים סופח לסוריה. כך למעשה נושלו

הדרוזים מכל הסממנים של העצמאות שהיו להם באזור זה.

דוגמה נוספת לדפוס ההתנהגות שתואר לעיל היא ממלחמת לבנון הראשונה (2891), אז

סייעו דרוזים מישראל ובהם קצינים וחיילים בשירות סדיר ובמילואים לבני העדה בלבנון.

האחרונים נטו להצניע את הדבר, כנראה בגלל הבנת הבעייתיות שבו. למרות שהסיוע היה

מצומצם ביותר, הרי שהתייחסותם לאירועים אלה מבטאת גישה הרואה בסיוע לבני עדתם

חובה מוסרית ודתית. דבריו של סגן השר לפיתוח אזורי, איוב קרא, בריאיון עם המחבר,

מבטאים גישות רווחות אלו וממחישים את הדילמות שהם ניצבים בפניהן:

הקשר והסולידריות של הדרוזים בעולם מאוד מיוחדים. אנחנו חייבים לעזור לבני העדה

שנמצאים בצרה. באופן אישי נחשפתי לנושא במלחמת לבנון, כאשר שירתי כקצין באוגדת

שריון שלחמה בלבנון. יצרתי קשר עם ההנהגה הדרוזית ואפילו עם שר ההגנה של לבנון