234
מנוגדים: לצד דפוסי התנהגות המצביעים על רצונם להשתלב בחברה הישראלית ניכרת
מגמה של רצון לבדלנות שמכתיבה להם דתם. בה בעת, ישראל כמדינה יהודית מעצם טבעה
מגבילה את השתלבותם בה של אזרחיה הלא-יהודים.
להלן מובאת הצעה לבחינת יחסי רוב ומיעוט לאומי במשטר הדמוקטי, ובה המשתנים
העיקריים שמאפיינים את "המקרה הישראלי":
1 1 .
מדינה רב-לאומית ורב-תרבותית בעלת משטר דמוקרטי יציב. למרות הרב-לאומיות
והרב-תרבותיות, לקבוצת הרוב השלטת יש מעמד בכורה, סמליה מבטאים ערכים של
רוב זה והמדינה מזוהה כמדינת הרוב.
2 2 .
המדינה מצויה בסכסוך מתמשך עם כמה ממדינות הגובלות עמה, שתושביהן חולקים
ערכים דתיים, תרבותיים ולאומיים עם אזרחיה בני המיעוט הלאומי. לנוכח הסוגיה
הביטחונית הקשה והמורכבת, יש שרואים את התנהלותה כ"דמוקרטיה מתגוננת".
3 3 .
קבוצת הרוב השלטת מעניקה יחס מיוחד לקבוצת מיעוט לאומי, משיקולים שמקורם
בנאמנותם למדינה, ושלנושאי ביטחון יש בה בולטות רבה. יחס מיוחד זה לקבוצת
המיעוט מתבטא בעיקר בשילוב בניה בצבא ובמערכות השלטון והמינהל הציבורי,
בעודם שומרים על המאפיינים הפרטיקולריים שלהם בהסכמתה ובעידודה של המדינה.
4 4 .
לחברי קבוצת המיעוט הלאומי הזוכה ליחס מיוחד יש מאפייני לכידות חזקים, כגון
דת, שפה, תרבות והיסטוריה המייחדים אותה מקבוצת האוכלוסייה האחרות. דתם
המקדשת את ערך ההישרדות מתירה להם להסתיר את דעותיהם, ולכן שאיפותיהם
הפוליטיות נותרות עלומות.
5 5 .
לרוב חברי קבוצת המיעוט הלאומי יש שאיפות למדינה משלהם, למרות הכחשותיהם
הפומביות. כקבוצה הם חיים בהרמוניה ובשיתוף פעולה עם המדינה ועם קבוצת הרוב
השלטת. המתח בין הקבוצות מתמקד בתחום הקצאת המשאבים ומוצא את ביטויו
בעיקר במחאה ציבורית שבה מובעות תחושות של קיפוח ואפליה ודרישות לשוויון
זכויות והזדמנויות בדומה לאלו של קבוצת הרוב השלטת.
ההנחה היא שמודל תיאורי זה, שאמנם עוצב על פי "המקרה הישראלי", יכול לתרום
לתיאור ולבחינה של מגוון צורות של יחסים בין קבוצות רוב למיעוטים לאומיים במשטרים
דמוקרטיים, ודרך הממצאים החדשים לתרום באופן ממשי לגיבוש דרכי פתרון גם לגבי
המקרה הישראלי, בין היתר על ידי העשרת הידע לגבי גורמים נוספים המשפיעים על
היחסים בין המדינה הדמוקרטית לקבוצת המיעוט הלאומי ועל השינויים שחלים בהם.
הכוונה לבחון גם פתרונות רדיקליים כדוגמת היפרדות בדרכי שלום, אם בדרך של הענקת