237 / 263
235
הדרוזים – בין עדה לאום ומדינה
אוטונומיה בתחומים מסוימים לקבוצות המיעוט ואם על ידי הגירתם או הקמת מדינה
בעבורם. במסגרת גישה עקרונית זו ראוי שייבחנו שינויים ומגמות ביחסי המדינה והמיעוט
הלאומי והשלכות אפשריות שלהם; הגורמים שמכוונים בני מיעוט לאומי לשרת בצבא,
ברמת הפרט וברמת הקבוצה; גבולות רצויים לשילובם של בני מיעוט לאומי בצבא
ובמוסדות השלטון מבחינת האינטרסים והמאפיינים של קבוצת המיעוט הלאומי ושל
קבוצת הרוב השלטת; וכן סוגיות בתחום שאיפה של מיעוט לאומי להקים מדינה ודרכים
לאיתור שאיפות סמויות כאלו.
באשר למקרה הישראלי, המסקנה המרכזית היא, שלנוכח השינויים והתמורות הניכרים
בתחומים רבים בחברה הישראלית והדרוזית יש לבחון מחדש את היחסים ההדדיים בינה
לבין אוכלוסייה זו, על רקע המאפיינים שלה והמעמד המיוחד שיש לה בהשוואה למיעוטים
האחרים. לצד תחושת הביטחון הבסיסית בנאמנות של בני העדה הדרוזית אשר עמדו עד
כה במבחנים קשים, אין להתעלם מהשפעתם האפשרית של השינויים והתהליכים הרבים
שמתרחשים בקבוצת אוכלוסייה מיוחדת זו ובהקשר לאלה המתרחשים בישראל ובזירה
האזורית והבין-לאומית.
בחינת ההתנהגות החברתית והפוליטית של בני העדה מלמדת שהם נמצאים במצוקה נוכח
השינויים שמתרחשים בחברה הדרוזית ובחברה הישראלית ולאור תחושתם שישראל אינה
מעניקה להם את מלוא הזכויות בהשוואה לאוכלוסייה היהודית. מנגד הם נאלצים להתגונן
מול ערביי ישראל והשכנים הפלסטינים, העולם המוסלמי ומדינות ערב, שלכולם יש "חשבון
פתוח" עמם על תמיכתם בישראל ושירותם בצה"ל. תחושות אלה גוברות כל אימת שגובר
הסיכוי להשגת הסכם שלום בין ישראל לעולם הערבי או חלקו. על רקע זה ולנוכח הקולות
המתחזקים בקרב בני העדה הקוראים בגלוי להפסיק את התמיכה בישראל ולא לשרת
בצה"ל ואל מול הפעולות להדגשת הזהות הערבית והפלסטינית של הדרוזים, מחויבת
ישראל ליזום מהלכים מדיניים חדשניים ולא-שגרתיים. בדיקת האפשרות של הקמת מדינה
דרוזית ברמת הגולן היא בגדר מהלך כזה: לאפשר לדרוזים לחיות במדינה משלהם ולא
תחת חסותם של אחרים, ולממש שאיפות גלויות וכמוסות לחיות את חייהם ביחד ועל פי
אמונתם הדתית, ובה בעת לשפר ולקדם את האינטרסים האסטרטגיים והגאופוליטיים של
ישראל לטווח הארוך, ובכל הנוגע להגנה על גבולה הצפוני.