69 / 111
68
הושמעו שם מגוון דעות על מהותו הרצויה של החוק ועל הקשיים הטמונים במהלך
כזה של חקיקה. בסופו של דבר, אף שהדבר לא היה בגדר הנחיה לביצוע, בחרו היועץ
המשפטי לממשלה ורוב המשתתפים מטעם משרד המשפטים בגישה של חוק מסגרת
שיטפל בעיקר ברובד החוקתי )עצם הקמת השירות, כפיפותו, מינוי ראש השירות
וכדומה(. אשר לרובד האופרטיבי, הסתמנה תמימות דעים כי הוא אמור להיות מוסדר
בהוראות ופקודות פנימיות, תוך הסתמכות בתחום ה"אפור" של פעילות השירות על
ההגנות שבמשפט הפלילי. על בסיס הבנה זו הוכוונה עבודת ההכנה בשירות לסגנון
של חוק מסגרת ולהעדפתו על פני חוק מפורט. בהמשך, כפי שעוד נראה, התייצבה
המגמה על סגנון מעורב של אלמנטים מסגרתיים בשילוב פתרונות פרטניים לבעיות
מהותיות.
חקיקת חוקי היסוד
בחודש מרס 2991 נחקקו בכנסת שני חוקי היסוד הידועים, חוק יסוד: כבוד האדם
וחירותו וחוק יסוד: חופש העיסוק. לשניהם נודעה השפעה רבה ומשמעותית, לפחות
פוטנציאלית, על עבודת השירות. הראשון מתייחס לפעילות השירות בעיקר בתחומי
החקירות )כבוד האדם, הגנת גופו, זכותו לחירות(; המבצעים )חדירה לתחום הפרט,
האזנות סתר, הגנה על זכות הקניין(; וסמכויות עזר שונות )מניעת כניסה, מניעת יציאה
מן הארץ(. השני נוגע בעיקר לסוגיית סינון הביטחון. אם כי השירות היה מצוי בסוד
הליכי החקיקההללו עוד בשלבשהםהתנהלו במשרד המשפטים ובכנסת, ואףשנשמעה
דעתו לגבי חלק מההוראות שהיו בנוסחי המקור שלהם כך שהנוסחים שהתקבלו
בחוקים לא שללו באופן ישיר פעילות מפעילויות השירות – היה ברור שלחוקים הללו
תהיה השפעה מגבילה על עבודת הארגון, וזאת עוד בטרם נודעה הפרשנות המרחיבה
של בית המשפט העליון לחקיקת יסוד זו עד כדי כינויה "מהפכה חוקתית". בהמשך
העבודה הפנימית בשירות נחשבה חקיקת יסוד זו לנתון שיש להתחשב בו ולהיערך
מולו בחוק הולם. בנוסח הסופי שהציע השירות נשקלה, כפי שכבר צוין, אף הוראת
שריון של חוק השב"כ מול חוקי היסוד, מתוך חשש שמא בעידן הביקורת החוקתית
הוא לא יוכל לעמוד מול חוקי היסוד הללו.
עתירות לבג"צ בנושאי חקירות
עתירות לבית המשפט הגבוה לצדק בקשר לחוקיות חקירות השירות מוכרות כבר