הפורום הראשון לניהול אסונות ומצבי חירום

44 / 47

44
סיכום
ד"ר סיגל בלומנפלד
שמענו היום רבים וטובים מהעוסקים בתחום החירום והאסונות בישראל. אני חושבת שקבלנו
היום אישור עד כמה התחום החשוב הזה זקוק לבמה ולשיח אקדמי מתמשך.
הפורום הזה הינו חלק מתכנית הלימודית של החוג לגאוגרפיה ולימודי הסביבה, וככזה אנו
מחוייבים להמשיך את סיעור המוחות בלימודים האקדמיים ובעבודות מחקר שהסטודנטים
יכתבו בנושא.
ביום זה עלו סוגיות וקונפליקטים מרתקים, שאין ספק כי ארוכה הדרך לפתרם. עם זאת, אנו
נמצאים באקדמיה ולכן נמשיך להעמיק, להשוות, לבחון ולחקור. בעתיד אף נייצר פרסומים
וניירות עמדה בנושא.
דיברנו רבות על היערכות לאומית, על עבודתם החשובה של פיקוד העורף ורשות החירום
הלאומית. אבל כשאנו שומעים את אנשי השלטון המקומי ודובריו השונים, אנו מבינים את
השונות הרבה הן ביכולות והן בהון האנושי. יתרה מזאת, ברור לנו כי קיים חלון זמן שבו לא
יגיעו עדיין יחידות החילוץ וההצלה וכי נצטרף להישען על העורף הקהילתי.
זה מביא אותי לשאלות הבאות-
האם אנו, כציבור, צריכים להיערך לדאוג לעצמנו?
האם הרשתות הקהילתיות על כל גווניהן )מתנדבים, תעשייה מקומית, אנשי חינוך מקומיים,
נדבנים מקומיים ועוד( הם החוסן האמיתי שלנו?
האם הכספים הרבים שמושקעים בהקמה ותרגול של יחידות לאומיות צריכים להיות מופנים
לערוצים אחרים?
האם החוסן הקהילתי שלנו בשל ומוכן לכך?
אני, אישית, רואה זאת בראיה אזורית ולא בראיה של רשות מקומית, ולו רק בגלל השונות
בין הרשויות המקומיות. אין להשוות את חוסנה של משגב ותושביה עם חוסנה של שאגור
)לשעבר, כיום מג'ד אל-כרום, בענה ודיר אל-אסד(, ואין להשוות את חוסנה של ראש פינה
ותושביה עם חוסנה של חצור הגלילית.