42 / 47
42
בואו נלך דווקא על המצב הפשוט, שהוא הרבה יותר שכיח ונמצא באזורים המעורבים האלה.
המרחק המינימאלי, על פי המדריך של המשרד להגנת הסביבה, הוא 05 מ' לרשימת חומרים
מסוימת, ו-001 מ' לרשימה אחרת של חומרים יותר מסוכנים.
אם דיברנו קודם שאתה לא יכול להשפיע על המגרש של השכן שלך, אז יש כאן קונפליקט
מובנה, אם בעצם תפיסת התכנון היא שגבול המגרש שלך הוא גבול ההשפעה שלך, שאתה
לא יכול להשפיע על המגרש השכן. אלא אם כן, יש לך מגרש מאוד גדול וזה קורה במפעלים
הגדולים, כמו הפטרוכימיים, שהם מאוד גדולים ואז הם יכולים אולי לסדר את החומרים שלהם
בתוך המגרש כך שההשפעה שלהם לא תצא החוצה, אבל במפעלים שהם לא כל כך גדולים, או
במפעלי קירור – מרכז לוגיסטי עם קירור עם אמוניה לא ניתן להגיע למצב הזה.
בעיה נוספת שאני מוצאת במה שקובע המדריך היא שימוש באמצעי הפחתה פאסיביים בלבד.
ברגע שאתה משתמש באמצעי הפחתה פאסיביים, אתה מגביל מאוד את אמצעי ההפחתה
האפשריים, ואם אנחנו נמצאים באזור קיים, אז יש בעיה. ככול שהאמצעים הם יותר מצומצמים
ויותר מוגבלים בשימוש אז ההפחתה שלך יותר מצומצמת, ואתה לא יכול להפחית בצורה
משמעותית. בעצם, קביעת המרחק המינימאלי יוצרת לפחות לרשימה ארוכה של מפעלים
הקטנה של מוטיבציה לצמצום הסיכון. באזורים מעורבים כמו שהראיתי – כמו מפרץ חיפה,
יש לנו בעיה עם זה.
אני סבורה שצריך ליישם וניתן ליישם את המדריך הזה במקומות שבהם אין תכנון. זאת אומרת
במקומות חדשים לגמרי. לוקחים אזור שהוא אזור חקלאי ורוצים עכשיו להקים שם אזור
תעשייה – שם זה סביר. במקומות שבהם כבר יש היום תוכניות קיימות ויש פעילויות, המדריך
כמו שהוא – הוא בעייתי.
נותרת בעיה: מה עושים באזורים שבהם התכנון קיים ובכל זאת רוצים ליצור מצב של הגנה
על האזרחים, כי זו בעצם המטרה שלנו – להגן על האזרחים.
אז כמו שאני אומרת, באזורים מאושרים – מרחק ההפרדה הוא פגיעה בזכויות!
אחד הנושאים שרוג'ר סוויד דיבר עליהם, ואני עסוקה בו לא מעט, זה הנושא של סיכון
לטווחים הגדולים יותר. למשל, יש לנו כאן את האזור של נמל חיפה עם הברום ועם החומרים
המסוכנים. עכשיו, עיריית חיפה רוצה מאוד לפתח את העיר התחתית, ובעצם מה שאנחנו
צריכים להגיד להם גם בשיטה הזאת וגם בשיטה האחרת – אתם לא יכולים לפתח את העיר
התחתית, ופה יש בעיה. וזה יכול להיות גם במקומות אחרים כי אין לנו את הפריבילגיה של ה
5 ק"מ בדומה למישור רותם.