43 / 47
43
מה אני חושבת שצריך לעשות עם המדריך כדי שאפשר יהיה להגן על אנשים?
אני חושבת שצריך להמשיך לפתח, בעצם ליצור שני מצבים של שילוב נושא החומרים
המסוכנים בהליכי תכנון. מצב אחד למצב מאושר עם הזכויות, ששם צריך להגדיר כללים
מסוימים, ומצב אחר לתכנון חדש לגמרי. בעצם זו הפרדה בין הליכי תכנון – בין מצב חדש
לבין הליכי רישוי למצב מאושר. לדעתי, לגבי מפעלים עם חומרים מסוכנים ביותר לא יהיו
עוד הרבה אזורי תעשייה חדשים בארץ שיתאימו לשימוש בחומרים מסוכנים, יהיו עוד אחד
או שניים. אני לא מאמינה שנמצא עוד אזורים כמו מישור רותם ורמת חובב, שיהיה מספיק
מרחק משימושים רגישים אחרים, והאזור לא יהיה רגיש מהיבטים סביבתיים אחרים )שטחים
פתוחים, שמורות טבע וכד'( שניתן יהיה ליעד לצורך כך.
אני חושבת שבמצב המאושר, כשאנחנו בדילמה בין מגרשים גובלים וקרובים/צמודים, עלינו
להשתמש באמצעים אקטיביים. אנחנו לא יכולים להסתפק באמצעי פאסיביים. אני יודעת
שיש עם זה בעיה, בעיקר לגבי אמינותם במצבי חירום. אבל אין לנו ברירה אלא להשתמש
באמצעים אקטיביים להפחתת הסיכון. חייבים לדרוש מהמפעלים ניהול סיכונים ולראות איך
הם מצמצמים סיכונים, ולא איך שומרים על מרחקי הפרדה.
לגבי תוכניות חדשות של אזורים, אפשר להתחיל ולקבוע כל מיני כללים איך ליצור איזור.
זה לא תהליך שיקרה בבת אחת, זה תהליך שיכול לקחת שנים, אבל למשל בתמ"א 03 קבענו
שלמפעל המוגדר כמפעל מסוכן לא ניתן יהיה לתכנן תוכנית חדשה להגדלת זכויות. הוא יוכל
להגיש תוכנית חדשה לשפר את איכות הסביבה, ובכלל זה סיכונים, ולמצות את הזכויות שכבר
יש לו. אם הוא ירצה להגדיל את עצמו הוא יצטרך לחפש מקום אחר – מתאים יותר, לא בתוך
מפרץ חיפה.
תוכניות מתאריות חדשות, הן אחד הכלים שניתן לנצל כדי ליצור איזשהו מומנטום של איזור
מסוים, אבל אלו תהליכים שלוקחים הרבה זמן.
דוגמה נוספת ואחרונה, מרכז ההפצה של שטראוס שנמצא בלב מפרץ חיפה. יש בו אמוניה,
מרחק ההפרדה הנדרש מהגדר על פי החישוב הוא 005 מ'. אישרו אותו לפני 6-7 שנים, זאת
אומרת שלמרות שבמגרש הזה מותר שימוש תעשייתי, ומותר היה מבחינה תכנונית למקם
,
הוא צריך היה לעבור לאזור אחר
אותו שם – לפי מרחקי ההפרדה הוא לא יכול להיות באזור.
כי מסביב כבר הכול מלא במסחר, כי בתוכנית המאושרת החלה על האזור שלו מותר גם מסחר.
זאת אומרת שגם מרכז הפצה כזה לא יכול להיות באזור הנוכחי!
הבעייתיות היא ברורה ומורכבת.