חוק שירות הביטחון הכללי – אנטומיה של חקיקה

)סעיף 1( ובקבלת דיווח אחת לשלושה חודשים מאת ראש השירות )סעיף 21(. המצב

המתואר אמור ליצור את האיזון הראוי בין הרשות המבצעת לרשות המחוקקת בתחום

חקיקת המשנה, תחום שבדרך כלל יש בו עדיפות לרשות המבצעת, אשר לה סמכות

הביצוע אך עליה גם מוטלת האחריות. ההחלטה ליצור איזון התקבלה לא בלי ספקות,

אך דומה שבשל רגישות הנושאים שבהם מדובר ובשל העובדה שחלק מאותה חקיקת

משנה איננה זוכה לפרסום והיא במידה רבה "חקיקה נסתרת", יש יתרון בחלוקת

האחריות לקביעת הנורמות בין שתי הרשויות וליצירת איזון של בקרה הולמת.

ועוד סוגיות לדיון

חקירות – הסעיף שנעלם

בהצעה הכחולה ובעקבותיה בחוק בולט חסרונו של סעיף החקירות. הדבר גרר עיסוק

לא מבוטל בתקשורת ואף בבתי המשפט. למעשה, סעיף החקירות הושמט מנוסח

הצעת הממשלה כבר בשלב תזכיר החקיקה שהוציא משרד ראש הממשלה )ב-79.3.31(.

בפרסום קודם שהוציא לידיעת הציבור משרד המשפטים )ב-69.1.81( עדיין נכח סעיף

זה במסגרת ההצעה של חוק שב"כ.

ההשמטה נבעה משלושה טעמים עיקריים. הראשון, חשש שמא הדיון הפרלמנטרי

והציבורי בדבר החוקיות של חקירות הסיכול של השירות "ייתקע" ויעכב את קידומו

של החוק שלגבי רוב הוראותיו האחרות הייתה הערכה שניתן להשיג הסכמה חברתית

וציבוריתרחבה למדי. הטעםהשני נבע מהעובדהשהסוגיהשל חוקיותהחקירותהייתה

אותה עת זה כמה שנים )ובעיקר מאז 4991( במחלוקת משפטית קשה, הן בקרב ציבור

המשפטנים הן בבית המשפט העליון עצמו, אגב דיון בעתירות נחקרים שמוגשות אליו.

מי שגרסו שהתפיסה המשפטית הקיימת, המושתתת על הקונסטרוקציה המשפטית

שיצר דוח לנדוי, תקפה, סברו שאין מקום לחקיקה כלל ושאפשר להמשיך לפעול

במסגרת המצב המשפטי שהתוותה הוועדה. אדרבה, לדידם לא היה זה ראוי וכדאי

למדינה להכתים את ספר החוקים שלה בהוראת חוק שאין לה אח ורע בעולם הנאור,

כל עוד אפשר להשיג את מטרת החקירות בדרך של פרשנות סבירה של "הגנת הצורך".

האחרים, שהעריכו – כפי שאכן קרה בפועל – שבית המשפט העליון עשוי להשמיט או

ראוי שישמיט את הקרקע מתחת למבנה המשפטי האמור, נחלקו בדעותיהם במישור

המעשי: קצתם סברו שיש מקום לחקיקה כדי למנוע מצב של העדר פתרון משפטי