Background Image
Next Page  18 / 111 Previous Page
Information
Show Menu
Next Page 18 / 111 Previous Page
Page Background

17

42

שהדמוקרטיה מעצם טיבה אינה רואה אותם באהדה, ומכל מקום מתקשה לספקם.

מאליו מובן שהפעילות המסכלת נזקקת לתבנית פעולה שונה מזו של פעילות האכיפה

או הגילוי המשטרתית השגרתית. גם מערכות החוק והמשפט במדינה דמוקרטית,

ככל שהן נוגעות לתחום הפלילי, בנויות בעיקרן על פי תפיסת הטיפול בדיעבד ולא על

טיפול מלכתחילה. על הטיפול האנושי המונע מלכתחילה מופקדות בדרך כלל מערכות

שלטוניות אחרות, למשל מערכת החינוך. לעובדה זו יש מחיר נוסף, המשפיע בעיקר על

פרופיל הדמוקרטיה אך לא רק עליו.

בהקשר זה יכולה כמובן להישאל השאלה, מדוע חברה דמוקרטית מאפשרת פעילות

ממ"ס רק בקשר לבעיות הביטחון שלה ולא לגבי בעיות קשות אחרות המעיבות על

חייה. ניתן לטעון במידה רבה של צדק, כי טוב היה אילו באמצעות מודיעין מסכל היו

נמנעות מלכתחילה עבירות קשות שאינן דווקא מהסוג המוגדר ביטחוני. הייתה בכך

ללא ספק תועלת רבה לחברה אילו למשל עבירות כגון יבוא, יצוא או הפצה של סמים

קשים, בייחוד כשהן מתבצעות על ידי ארגוני פשע, היו מסוכלות ונמנעות עוד בטרם

השלימו מתכנניהן את שלבי הניסיון. הדבר היה חוסך את נזקי העבירות לחברה,

ואולי היה גם, בראייה תכליתית ואף מוסרית, "משתלם" לעבריינים )ולחברה(, באשר

43

היה חוסך את "תשלום" העונש שהם מחויבים לו בגין ביצוע עבירה מוגמרת.

אלא שעובדה היא, שרוב החברות הדמוקרטיות בעולם מפעילות מודיעין מסכל

לטיפול מונע בנושאי ביטחון לאומי, אך לא בנושאים אחרים. הטעם לכך הוא כפול:

ראשית, נושאי ביטחון נתפסים בדרך כלל כאיום קיומי על החברה ועל שיטת המשטר

הדמוקרטי שלה, להבדיל מהעניין הפלילי שנתפס בדרך כלל )ולעתים שלא בצדק(

כמטרד הפוגע באיכות החיים אך לא בחיים הלאומיים או הקולקטיביים עצמם. שנית,

ובהקשר שלנו זה העיקר, לקיומו של מודיעין מסכל יש מחיר חברתי כבד בהיבטי

הצופה

)68.7.4(; משה אישון,

ידיעות אחרונות

24 ראה בהקשר זה מאמרים שפורסמו בעיתונות: רון בן ישי,

.(2.1.87)

34 לעניין זה משמעות בהיבט הפילוסופי-מוסרי של חופש הבחירה של האזרח בחברה חופשית, בבחינת "הכול

צפוי והרשות נתונה". אין זה המקום לעסוק בכל ההיבטים של הדילמה בדבר היקף חובתה של המדינה

כלפי האזרח, לרבות חובתה לדאוג שלא יעבור על חוקיה ולא ייאלץ לשלם את המחיר האישי שלא נמנע

ממנו מראש ועליו להיענש על כך. נזכיר בהקשר זה רק את הטענה שנשמעה בציבור לאחר מעצרם של

האחים איתן ויהוידע קהלני והרשעתם בדין על ניסיון לרצח נער פלסטיני ליד בית לחם )ע"פ 99/8631 איתן

ויהוידע קהלני נגד מ"י וכן בשג"צ 59/964(. הטענה הייתה כי הואיל וגורמי הביטחון ידעו על כוונת האחים

ועקבו אחריהם, נכון היה למנוע זאת מהם עוד בשלב המוקדם ולא לאפשר להם להגיע לידי ניסיון )תרתי

משמע( ממש. הוסף לכך את הדילמה הקבועה של גורמי הביטחון לסוגיהם בקשר להגנת מקורות המודיעין

שלהם, והרי לך מכלול הבעייתיות בסוגיה. בהקשר הפלילי, הנושא מתעורר לעתים בדיון סביב סוגיית

"סוכן מדיח" וגבולות הלגיטימיות שלו.