חוק שירות הביטחון הכללי – אנטומיה של חקיקה

היחסים בין חוק וביטחון – תזכורת מהירה מן העבר

בזמננו, התפיסה הרואה את החוק כשולט על כלל ענייני המדינה היא ברמה העקרונית

בגדר דבר מובן מאליו. כך גם באשר לעליונות החוק על כלל מוסדות השלטון, עד כי

לא כך היו פני הדברים בעבר. הסברה שישנם

הדבר נתפס כמרכיב בביטחון הלאומי.

עניינים שהרשות המבצעת פטורה בהם מהכפיפות המוחלטת לחוק הייתה ככל הנראה

רווחת למדי. בסמוך לקום המדינה, ואף שנים לא מעטות אחר כך, אולי בהשפעת

עדיין

מסורת המחתרות שקדמו להקמתה או עקב להט ההגשמה שבא בעקבותיה,

ניתן למצוא את ההנחה שלפחות בענייני ביטחון ומודיעין, החוק אינו צריך להיות

ביטוי בולט וקיצוני לסברה זו ניתן למצוא בגרסת איסר בארי, ראש

בגדר מגבלה.

המודיעין הצבאי של צה"ל בסמוך להקמת המדינה, בפרשת המתתו הבלתי חוקית של

מודיע הש"י עלי קאסם. טענתו של בארי בבית הדין הצבאי שבפניו הועמד לדין הייתה

בין השאר, "כי מעצם בריאתו פועל שירות המודיעין בניגוד לחוק: שירות מודיעין,

הדים לסברה זו, שניתן היה אולי להבינה

שיקפיד על החוק יחדל למלא את תפקידו".

ולסייגה כשהיא מיוחסת למצוקת נאשם בבית משפט, נשמעו גם עשרות שנים לאחר

מכן – והפעם לא פחות מאשר בפסק דינו של בית המשפט העליון בפרשת החנינות של

פד"י מ)3( 505. בעמ' 126 אומר השופט )כתוארו

ואח' ברזילי ואח' נ' ממשלת ישראל ואח'

6 בג"צ 68/824

אז( אהרון ברק: "שלטון החוק במובנו הפורמלי משמעותו, שכל הגורמים במדינה בין הפרטים כיחידים

וכהתאגדויות ובין זרועות המדינה, חייבים לפעול על פי החוק ופעולה בניגוד לחוק צריכה להיתקל

בסנקציה המאורגנת של החברה"; ובעמ' 226: "אין ביטחון ללא חוק. שלטון החוק הוא מרכיב בביטחון

הלאומי".

, עם עובד, עמ' 341. בהתייחסה למצב

ישראל במשפט, שמעון אגרנט והמאה הציונית

7 פנינה להב )9991(,

זכויות הפרט בתחילת שנות החמישים אומרת המחברת: "ירח הדבש בין הרשות השופטת למבצעת התחלף

בתחושת תסכול נוכח פעולות הממשלה. פשטה תחושה שיותר מקורטוב של עריצות וחוסר סובלנות דבק

באמונים על הנהגת המדינה. היו מספר הסברים לתופעה זו: הלהט להגשים את החלום הציוני; הרצון

להיטיב עם הכלל... אולי האמונה המסנוורת בצדקת הקריאה להקרבה עצמית למען המולדת". במקום

אחר בספר )עמ' 232-332( מזכירה המחברת את פרשת הסגרתו לאמריקנים של רוברט סובלן, בניגוד לצו

של בית המשפט המחוזי שהורה על עיכוב ביצוע הגירוש, וזאת כדוגמה לאי כיבוד שלטון החוק על ידי

המדינה. בהערת שוליים )מס' 21, עמ' 883( רומזת המחברת כי הדבר נבע מהעדפת שיקולי הדדיות של

המוסד עם האמריקנים.

, גיורא

איש רנסנס אמריקני בעולם של מהפכה

8 ראה למשל ציטוט מדברי תומס ג'פרסון, כפי שמובאים ב

קולקה, עורך )2991( בעמ' 734: "ציות קפדני לחוקים כתובים הוא, ללא ספק, אחת החובות העליונות

המוטלות על האזרח הטוב, אך אין הוא בבחינת החובה העליונה. חוקי הצורך, השימור העצמי והצלת

האומה, כאשר זו מצוייה בסכנה, מטילים חובות עליונות יותר".

, איש-דור, עמ' 57-67. בסמוך מובאת עמדתו של בארי בבית הדין

כיתת יורים בבית ג'יז

9 שבתי טבת )2991(,

בתרצו את מעשה ההריגה שביצע, כי "החזית שלו היא חזית המודיעין, ולא תמיד הוא יכול להיזקק לבית

דין, המתנהל בכבדות ולפי כללים שאינם הולמים תנאי מלחמה". במשפטו הביא בארי "דוגמאות מפעולות

השירות, שבהן החוק וגם המצפון עמדו בסתירה לצורך בהחלטה מהירה ופסקנית ובביצועה המיידי, כאשר

על כפות המאזניים נשקלים זה כנגד זה חיי היחיד וביטחון המדינה" )עמ' 67(. הספר בעיקרו עוסק בפרשת

הוצאתו להורג ביום 84.6.03 של מאיר טוביאנסקי על פי החלטת בית דין שדה שכונן בארי.