ירדן הממלכה ההאשמית, מדינת חיץ על סף משבר

או חלקית של המדינה. מיקומן של התעשיות אינו מתאפיין בפריסה מרחבית מקיפה. רובן הוקמו –

בהתאם להחלטות הממשלה – קרוב לחומרי הגלם וסביב עמאן וזרקא, שהן ספקיות כוח העבודה

העיקרי ושוק מקומי וכן צמתים תחבורתיים חשובים, שניתן היה לשנע מהם את מוצרי התעשייה

ליעדים השונים )בעיקר דרך עקבה לעולם כולו, או בדרכים יבשתיות לסוריה, עיראק, או לסעודיה(.

עד היום מרכז הכובד התעשייתי של ירדן, עם כ-%08 של סה"כ המפעלים שבמדינה, מרוכז בעמאן

רבתי. ריכוזי תעשייה מינוריים נמצא באירביד ובעקבה.

בשנת 4102 מועסקים כ-%02 של כוח העבודה הירדני בענף התעשייה. תרומת התעשייה לתמ"ג

המדינה קרובה לכ-%03, עם קצב צמיחה שנתי ממוצע של כ-%8.2, וממשלת ירדן ממשיכה לעודד

את הפיתוח התעשייתי. אחרי שהפריטו חלקית את ענקיות התעשייה שבבעלות המדינה )ללא

תוצאות מרשימות(, מקדמים שם עתה התייעלות של תעשיות קיימות ויצירת אזורי תעשייה

חדשים בפריפריה. אזורי תעשייה החשובים באזורים הנידחים שמנסים לפתח הם מעאן, מפרק

ועקבה. אך נראה שרק במקרה של עקבה ההשקעות יניבו פירות. אין לצפות יתר על המידה להעתקת

תעשיות עמאן וזרקא, ולא לפריחת הפריפריות שאין בהן מנוף כלכלי חשוב, כמו נמל ימי.

הטבות במיסוי, אך בעיקר כוח עבודה ירדני זול יחסית, הביאו לממלכה משקיעים ותעשיינים.

ההצלחה בתחום היא בעיקר בזכות תמיכה של ארה"ב, שהשקיעה באזורי התעשייה בירדן והקלה

במכס על יבוא מירדן. רוב התוצרת התעשייתית שמייבאת ארה"ב מירדן היא טקסטיל )בגדים

מוגמרים(.

תעשיות עתירת ידע – מחשבים ואלקטרוניקה )בעיקר תוכנה וענף התקשורת המשלב בין תעשייה

למתן שירותים( ותעשיית תרופות )משולבת במוצרי קוסמטיקה( זכו לתנופה בשנים האחרונות. כוח

עבודה זול יחסית ועלויות ייצור נמוכות יחסית יכולים למלא תפקיד חשוב בצמיחתן.

ענף השירותים

מכלל המועסקים בירדן, כשלושה רבעים הם בענף השירותים, וכשני שלישים מהתמ"ג שלה באים

מענף זה. זאת תוצאה חיובית ככל שמדובר במדינה מפותחת העוברת מהר לשלב הפוסט-תעשייתי.

אך לא זה המצב בירדן. חלק נכבד מעובדי ענף השירותים אינם תורמים בפועל לרווחת הכלל.

המגזר הציבורי מנופח, יש אנשי צבא ושוטרים רבים ושלל פקידים שמתפרנסים מתקציב המדינה

ומתקציבים של רשויות מקומיות ואינם תורמים להתייעלות הענף.