ירדן הממלכה ההאשמית, מדינת חיץ על סף משבר

ירקות. כ-958 אלף דונם תפסו עצי פרי. במשק החי נספרו בממלכה ההאשמית כ-3 מיליון

ראשי צאן )32.2 מיליון כבשים ו-297 אלף עזים( ו-5.86 אלף ראשי בקר. בכל אלה אין די

עתודות מזון לאוכלוסייה של כשמונה מיליון נפש.

2 .

מדיניות בעייתית של שימושי הקרקע בממלכה. הרצועה היחידה הראויה למחיה ולחקלאות

)סביב רבת עמון וצפונה ממנה ולאורך הגדה המזרחית של ירדן( עוברת כיום תהליך עיור מואץ.

במקום לשמור על אוצר הטבע הזה מרבים בירדן לבנות דווקא באזור זה.

התערבות מושכלת של המדינה בשנות החמישים והשישים של המאה הקודמת הצליחה ליצור לירדן

אזור חקלאי פורח. מדובר בפיתוח בקעת הירדן, שהתאפשר בזכות פרויקט לאומי של בניית תעלת

המלך עבדאללה )תעלת הע'ור(. התעלה, באורך של כ-521 ק"מ, מובילה מים מנהר הירמוך לאורך

עמק הירדן )הע'ור( עד סביבת גשר אלנבי )מזרחית ליריחו(. אל התעלה מתנקזים גם מי הנחלים

הגדולים שמקורם בהרי עג'לון. הספק התעלה הסתכם בכ-031 מיליון מ"ק בשנה, ושני שלישים

מהמים שהיא מכילה נועדו להשקיית השדות בחבל החקלאי שפותח בבקעה. הרעיון הכלכלי של

המתכננים היה לנצל את מזג האוויר החמים השורר בה בחורף לחקלאות אינטנסיבית של גידולים

שיש להם ביקוש רב; הרעיון הגאופוליטי היה מורכב יותר: בעזרת יצירת חבל חקלאי חדש ניסו

בממלכה ליישב מאות אלפי פליטים פלסטינים, לקדם פיזור אוכלוסייה ואף ליצור לאורך הגבול עם

ישראל מוקד התיישבותי שיצביע על נוכחות של ירדן באזור ועל אינטרסים שלה בו.

באזור שהיה שומם בעבר התפתחה התיישבות חקלאית, ולצדה מוקדי תעשייה ושיווק המטפלים

בתוצרת )בתי אריזה, מפעלי עיבוד, שווקים(. לאוכלוסיית האזור סופקו כל התשתיות הנחוצות

הנלוות, החל מתחבורה, חשמל ותקשורת וכלה בבריאות, חינוך וסעד. הונהגו שיטות חקלאיות

מתקדמות שכללו שימוש מסיבי בחממות, בטפטפות, בחומרי הדברה, בדשנים ובמיכון חקלאי

מתקדם. הצלחת הפרויקט היתה רבה, עד כדי יכולת לייצא עודפי תוצרת.

לסיכום, לפי נתוני הבנק העולמי מ-1102, רק %11 משטחה של ירדן ראויים לחקלאות ולמרעה,

ורק ב-%6.9 של השטחים מנהלים חקלאות שלחין. שטח זה הולך וקטן בשל שינויי אקלים, כלומר

התרחבות תופעת המדבור וגם עקב הבנייה במעט השטחים הטובים בממלכה.

תעשייה

התעשייה בירדן היא בעיקרה קלה ומסורתית – עיבוד תוצרת חקלאית וייצור טקסטיל, אך יש בה

גם תעשיות המשתמשות במחצביה העיקריים של המדינה, הפוספטים והאשלג המעובדים לדשנים,

והתעשיות הפטרוכימיות – מפעלים לזיקוק נפט ולמוצרי נפט. רוב מפעלים אלה היו בבעלות מלאה