שינוע צהל בעיתות חירום

היה לבחון צימוד קבוע של אמצעי הובלה לאחת מעוצבות היסוד של צה"ל, אשר צפויה להיות

מופעלת בכל תרחיש. אומנם מדובר בשיטה בזבזנית יותר, אך היא עשויה לשפר באופן קריטי את

היכולת של צה"ל להניע סד"כ ומהר. יתרה מזו, שינוי צוותי הכוחות מאפשר את הגדרת הצימוד

לדרג נמוך יותר מעוצבת יסוד.

בעידן שבו נדרשות גמישות והפעלה מהירה, כמו גם, היכרותנו את המידע הרב אשר האויב מצליח

לאסוף על מערך הכוחות ומיקום כוחות צה"ל במעבר משיגרה לחירום, בעידן כזה ליכולת של

צה"ל לשנות את מיקום פריקת הכלים יש חשיבות רבה. לשם כך צריך יותר רמפות פרושות בשטח

ובמקביל רכש מאסיבי של רמפות ניידות. זו הדרך היחידה שיכולה לאפשר לצה"ל פרישה באתרים

לא מתוכננים ופחות מטווחים. זאת ועוד, שיפור יכולות השינוע והגדלת יכולת הפריקה וההעמסה

יאפשר לכוחות צה"ל לקיים את התהליך בצורה מיטבית וזהירה כאחת.

במצב של עומס בצירים ושינוי אפשרי במשימות של הכוחות תוך כדי תנועה, יש ליכולת הבקרה

והשליטה מרכיב משפיע משמעותי וקריטי. אחד הפערים המשמעותיים ביותר ביכולת זו הוא

התכנון של ההיסע והתנועה של כוחות. שדרוג המערכת הוא קריטי לשם יצירת תמונת מצב מהימנה

של תנועת הכוחות ושל תכנון המשימות. בנוסף, נדרשת בחינה של קונספט ההפעלה של מרכז

התנועות המטכ"לי וארבעת מרכזי תנועות פיקודיים. חלוקת מרכזי התנועות הפיקודים שלא על פי

גבולות הגזרה המבצעיים של כל פיקוד אינה בריאה ומחייבת בחינה מעמיקה.

מערך השיטור משמש את זרוע הביצוע של מערך השליטה והתכנון. הפערים המרכזיים, אשר צה"ל

נדרש לטפל בהם הינם: זמינות ניידות השיטור ומערכות הקשר האזרחיות, אשר עלולות להיחסם.

בלעדיהן אין לכוחות השיטור יכולת לשלוט בתנועות, ויכולתם להשפיע היא אפסית. בנוסף, נדרש

לטפל בנושא מערך השיטור הסדיר בפיקוד העורף שהוא נקודת כשל מרכזית במרחב.

חשוב לציין, כי כוח השיטור האזרחי, אשר עוסק בשגרה בתנועה, יוכפף למשימות ריכוז הסד"כ

רה זו חייבת להיות מטופלת בדרג ממשלתי ולא

לצה"ל בפרק הזמן הדרוש לביצוע המשימה. ה

להתבסס על הרצון הטוב של משטרת ישראל.