החברה החרדית בישראל

הסקולריזציה (חילון), קמו אדמו"רים, ראשי קהילות, משפחות ויחידים, נטשו את העיירות והערים

והיגרו למערב אירופה וממנה לאמריקה – יעדם החדש (מפה 1). ביבשת אמריקה, ובעיקר בארצות

הברית, קיוו המוני היהודים למצוא מחייה ובית שיאפשר להם חופש פולחן ואמונה בלא הפרעה מצד

האוכלוסייה המקומית ומצד השלטונות (גרטנר 2891; סטניסלבסקי 3991; קידר 3791).

: ריכוזי הקהילות החרדיות העיקריות באירופה, ערב הנדידה הגדולה לאמריקה (1881), מקור: מבוסס

מפה 1

על עיבוד המידע ההיסטוריוגרפי במחקריהם של לשצינסקי 9591; אטינגר 9691; קידר 3791.

פודוליה

גליציה-פולין

קיוב

ווהלין

אוקראינה

בסרביה

הונגריה

פולין

רומניה

רוסיה

בילארוס

ליטא

ויטבסק

מוגילב

מינסק

קובנה

וילנה

בין שנת 1881, ערב הפוגרומים ברוסיה, ועד ל-4191, פרוץ מלחמת העולם הראשונה, היגרו

מהאימפריה הרוסית יותר מ-4.2 מיליון יהודים. אין תיעוד על שיעור החרדים מתוכם, אך ידוע

שרוב היהודים באימפריה הרוסית בפרק הזמן ההוא נמנו עם אחת הקבוצות, חסידים או ליטאים.

רוב המהגרים התיישבו בארה"ב ומיעוטם בארגנטינה (511 אלף), בקנדה ובדרום אפריקה. להגירה

זו היו השפעות מרחיקות לכת על דמותה ועל עתידה של היהדות בכלל ושל זו החרדית בפרט עקב

השתנות התפרוסת החרדית העולמית: מריכוז כמעט מוחלט במזרח אירופה ובמרכזה, לריכוזים

ביבשת אמריקה ובאפריקה. הקהילות והריכוזים שהוקמו שם מתקיימים ברובם באופן זה או אחר

עד היום (וקסמן 2991; לשצינסקי 9591) (טבלה 1).

האופי הליברלי של ארה"ב זימן לחברה החרדית אתגרים קשים. העיקרי שבהם היה חוסר היכולת

להסתפק במבנה הקהילה החרדית היציב והמטפח עזרה הדדית, כך שרבים מהמהגרים נאלצו לצאת