החברה החרדית בישראל

ואולם אלו הזדקנו וניטשו בחלקן על ידי בני הדור הצעיר. כך הלכו ופחתו ריכוזי החרדים הגדולים

באירופה (להוציא פולין) ואף ריכוזים חרדיים בינוניים שהתקיימו בבריטניה, בהונגריה, ברומניה,

ובמידה פחותה יותר בצרפת ובגרמניה הלכו וקטנו ככל שגברו לחץ האנטישמיות והרצון להצטרף

לחברה הכללית ולמצוא פרנסה ראויה. בין המהגרים בתקופת ההגירה ההמונית ממזרח אירופה

היו משפחות ויחידים שוויתרו על החלום האמריקאי ובחרו להישאר במערב אירופה, וכך התעבו

או נוצרו קהילות חרדיות בבריטניה, בגרמניה, בבלגיה, בשווייץ, בצרפת ובהולנד (אטינגר 9691;

Liebman

1965

עם תום מלחמת העולם השנייה התקבלה תמונת הזוועה במלואה, שכן למעשה רוב הקהילות

החרדיות באירופה הושמדו. מבחינה מסוימת, מצבן היה מורכב יותר משל היהודים האחרים, שכן

בגלל קדושת המשפחה והקשר העמוק לקהילה חבריהן בדרך כלל לא ניסו להיפרד לשם בריחה

או הסתתרות, אלא הלכו להשמדה כגוש מלוכד, משפחות משפחות, קהילות קהילות. ידוע למשל

שבגטאות ובמחנות, גם כשהייתה להורים חרדים הזדמנות למסור את ילדיהם למשפחות נוכריות

או לבתי יתומים, כנסיות ומנזרים, הם ברוב המקרים סירבו לכך. לחרדי אף היו סממנים חיצוניים

מזהים בולטים (פאות, זקן, כיפה, לבוש מיוחד, ולנשים מטפחת, פיאה נוכרית) שהסגירוהו במבט

ראשון. אמנם היו כאלה שוויתרו על סממנים אלו בבחינת פיקוח נפש, אולם הם היו מעטים בלבד.

פעמים רבות מראהו החיצוני של החרדי, שנתפס כסטראוטיפי ונלעג בעיני הנאצים, צד את תשומת

לבם ועורר אותם למעשי אכזריות. בהתעקשות של הנאצים ועוזריהם על גילוח הזקן והפיאות –

מסימני הזהות של החרדי – היה גם משום אקט של עקירת הזהות והקדושה (אטינגר 9691).

שרידי השואה היגרו ברובם לארה"ב ולארץ ישראל, ומיעוטם לבריטניה, לאוסטרליה, לדרום אפריקה

ולדרום אמריקה (אטינגר 9691). הקהילות היהודיות החרדיות בדרום אמריקה, באוסטרליה ובדרום

אפריקה נאבקו כבר בדור הראשון להגירה על לכידותן ונלחמו במגמות החילון ובהתבוללות ששבו

צעירים רבים. עם זאת, בכולן נשמר הגרעין, והן התחילו לפרוח מחדש למן שנות השישים של

המאה ה-02 (אבני 2891; דלה-פרגולה 3002).

- בסוף שנות העשרים כבר מנה הקיבוץ היהודי בארה"ב כ-5.4 מיליון נפש, והיה

ארצות הברית

הריכוז היהודי הגדול בעולם. לכאורה, מצופה היה כי החרדים לגוניהם יהיו שיעור ניכר מסך כל

היהודים הללו, ואולם יהדות ארה"ב אחרי דור, וביתר שאת אחרי שני דורות, שינתה את פניה לבלי

הכר: נישואי תערובת, התעצמות הזרמים הליברליים, חילון והשתלבות בחיי החברה והכלכלה

הובילו רבים מבני הדור השני והשלישי למהגרים לפנות עורף לאורח החיים החרדי, שבמהותו

נתפס כתובעני וכבלתי הולם את המרחב החדש. בשנת 5491, כ-%06 מתוך 5.4 מיליון יהודי

ארה"ב השתייכו לאחד מהזרמים ביהדות. רובם המובהק הזדהו עם הזרמים הליברליים, ומיעוטם