החברה החרדית בישראל

על רקע אירועים אלה התפתחה התנועה שעתידה הייתה לשנות את דמותה של יהדות מזרח אירופה

– תנועת החסידות. כר פורה ונוח לכך היו המוני היהודים שהחברה הכללית הנוצרית לא הייתה

מעוניינת בהם, שהיו שרויים בתנאי חיים עלובים, בלא הנהגה קהילתית ודתית חזקה ובהיעדר

יכולת להביע את יכולותיהם הרוחניות והאינטלקטואליות. אמנם, החסידות עצמה לא שינתה את

בעיית מצבם הכלכלי הרעוע ולא קידמה את מעמדם ואת זכויותיהם בקרב עמי אירופה, אך היא

ענתה על הצורך הרגשי והרוחני של רבים מהם. מנהיגיה הפיחו תקווה בלב ההמונים, והתנועה

צמחה במהירות וכבשה מאות אלפי יהודים שהיו צמאים לשינוי מהפכני. אם כי השינוי נעשה בתוך

המסגרת ההלכתית, נוספו לו ממדים רוחניים (קבליים-מיסטיים), פסיכולוגיים וחברתיים, ואלה

עשו את התנועה לאטרקטיבית מאוד בעיני היהודים. החסידות התפשטה ברחבי מזרח אירופה

ומרכזה כתנועה מהפכנית רוחנית וחברתית. במובנים רבים היא הייתה קרש הצלה לעם היהודי

במזרח אירופה. מרגע כניסתה להווי החיים היהודי השתנו והתערערו כל תבניות החברה היהודית,

והמשוואה היהודית התפרקה והתגבשה מחדש (אידל 0002; חדד 6002).

תנועת החסידות נתפסה בראשיתה כתנועה מהפכנית חברתית ואנטי-שמרנית, שביקשה לחולל

שינוי באורחותיו של היהודי ובתפיסת עולמו: לא עוד הגמוניה בלעדית על כתבי הקודש לרבנים

בלבד; הזדמנות להיות שווה בין שווים – האלוהות נמצאת בכול; הדגשת השמחה והפיכתה לאלמנט

מרכזי בחיי היהודי; הישענות על מנהיג (אדמו"ר, ראשי תיבות של אדוננו מורנו ורבנו) שינחה את

העם ויתווך בינו לבין האל. ברוח הימים ההם נתקבעה תפיסת "ההשגחה הפרטית" – הכול מכוון

מלמעלה, ובכלל זה גם הסבל הרב שניתך על ראש היהודים – יסוד חשוב בחסידות ששימש ומשמש

עד היום מעין מענה ליהודים בעת צרה (ברטל ופרנקל 5991; חדד 6002).

בד בבד התעורר בקרב היהודים חשש מאופיה המיסטי והקבלי של תנועת החסידות, בשל דמיונה

לכאורה לשבתאיות ולתנועה הפרנקיסטית וקמו מתנגדים לה. הם הוקיעו אותה וקראו להחרימה.

היו לכך סיבות עמוקות. רוב המתנגדים, שהתרכזו בתחומי ליטא ההיסטורית (בלארוס, אוקראינה,

ם הרווח – ליטאים – חששו משינויים ודגלו בשמרנות

פולין והארצות הבלטיות), ומכאן כינוי

ובשמירה על הדפוסים החברתיים-דתיים שהתגבשו למן חורבן בית שני. על התבססות החסידות

והתפשטותה ברחבי אירופה הגיבו המתנגדים בהקצנה דתית שהתבטאה בהקפדה ובדקדוק בקיום

מצוות, בהתרכזות בלמדנות ובפלפול ככלי להתעלות רוחנית, אך גם ברדיפת החסידות (אף במחיר

הלשנה עליה לשלטונות). כל זאת נעשה בהוראת המנהיגות החדשה שצמחה ושגשגה בעקבות האויב

החדש – החסידות, שלתפיסת המתנגדים ערערה את יסודות היהדות (אטקס 8991; אידל 0002).

חדירת ההשכלה למסגרת היהודית שנותרה יציבה מאות שנים עמעמה את המחלוקת שבין החסידים

למתנגדים, שארכה כ-06 שנה, והציבה את שני המחנות הנצים בצד אחד של המתרס. לראשונה זה