החברה החרדית בישראל

פרק א' – תולדות החברה החרדית ופיזורה בעולם

החברה החרדית היהודית המוכרת לנו כיום עברה במרוצת מאות השנים האחרונות גלגולים רבים,

עוצבה על ידי דמויות רבות והתהוותה במקומות שונים ברחבי העולם. ככלל אפשר לומר, שהחרדיות

היא תולדה של שני אירועים היסטוריים רחוקים מאוד זה מזה, שהביאו לידי הקצנה של החברה

היהודית, ושלאחריהם חל שינוי תפיסתי בקרב היהודים והוביל להיווצרות השמרנות בתחום ההלכה

וחיי החברה. האירוע הראשון הוא חורבן בית שני (07 לספה"נ), והשני – התעוררות תנועת ההשכלה

באירופה, שמיוחסת למאה ה-81, אבל ניצניה נראו עוד קודם לכן.

עם חורבן הבית הלך והסתגר עם ישראל, שעד אז התאפיין בפלורליזם יחסי בתחומי הרוח, שבא לידי

ביטוי בין השאר בקיומם של זרמים מגוונים בקרבו, כגון הפרושים והצדוקים, התרפויטים והאיסיים

(ספראי 4991; שטרן 9691). התורה שבעל פה, שהתפתחה עד החורבן, לא היססה להתגמש ולפרש

את חוקי התורה ברוח הזמן. אחרי החורבן, חששו המנהיגים הרוחניים פוסקי ההלכה לקיומו של

עם ישראל ונטו בפסיקותיהם להחמיר. הם סלדו מפלורליזם חברתי והלכתי והוקיעו גישות אחרות

לפירוש הציוויים הדתיים. כחלק ממפעלם הועלתה על הכתב המשנה, ובתחילת המאה השלישית

לספה"נ נחתמה. לאחריה במאה החמישית נחתם התלמוד, שכלל פרשנות לדברי התנאים ודברי

הגות והלכה של האמוראים. בעקבות תהליכים אלו תם הפלורליזם ההלכתי ביהדות. קורפוס התורה

שבעל פה, שמעצם טיבו נועד לשינויים מתמידים לפי רוח הזמן, נתפס כמקודש וכבלתי ניתן לשינוי.

למן חורבן בית שני ועד חתימת התלמוד התגבשו והתהוו אלפי הלכות וציוויים חדשים, פרי

פסיקת התנאים והאמוראים, והיהודים נדרשו לקיימם ולהקפיד בהם, קלה כחמורה. תוצאות מהלך

זה הובילו להקצנה דתית, לנטייה לשמרנות ולהתבדלות, ומנגד לנטישה של היהדות מצד מי שלא

יכלו לקיים את אורח החיים התובעני. היהדות במתכונתה דאז נחשבה ללא אטרקטיבית, ומספר

המאמינים שנכונו לעמוד בכל ההלכות והציוויים הלך וקטן (ספראי 4891). היה זה ר' יוסף קארו,

שבאמצע המאה ה-61 ערך בצפת שבארץ ישראל את ספר ההלכות המודרני והחשוב ביותר בעת

החדשה, ה"שולחן ערוך". זהו קובץ ההלכות או קודקס הפסיקה בהלכה המקיף והסמכותי ביותר עד

היום של הלכות יהודי המזרח, ובזכות התאמותיו של ר' משה איסרליש (הרמ"א) – גם של יהודי

אשכנז. יש הסבורים שה"שולחן ערוך" כפה על היהודים אורח חיים סגפני, מתבדל ושמרני, המנותק

מהווי החיים החדש שהתפתח באירופה בראשית העת החדשה (ספראי 9691, 4891).

דומה אפוא כי למן חורבן בית שני התנהלה היהדות סביב פרקטיקות הלכתיות ודקדקנות הלכתית.

אופיה המסוגר והשמרני מנע במידה לא מבוטלת את השתלבותם של היהודים בחיי החברה באירופה,

דבר שהוביל אותם לשולי החברה מבחינה חברתית, כלכלית ותרבותית (ספראי 4991). אלו מבין

היהודים, בעיקר במערב אירופה, שביקשו במרוצת הדורות לשנות את אורח חייהם, נתקלו בחוסר