הדרוזים בין עדה לאום ומדינה

מקומם של הדרוזים במרקם החיים בישראל

חוקים אלה, ובפרט חוקי היסוד והעקרונות שנקבעו במגילת העצמאות, הם התשתית

החוקתית והנורמטיבית ליחסה של המדינה לקבוצות המיעוט הלאומי. במרכזם, הענקת

זכויות שוות לכל אזרחי המדינה ללא הבדל דת, מין, גזע ולאום. ראוי לציין כי אף שמגילת

העצמאות אינה בגדר חוק מחייב, נודעת חשיבות רבה להצהרות הכלולות בה. מערכת

המשפט נוהגת להתייחס בהחלטותיה ל"רוח המגילה ועקרונותיה". ביטוי לגישה זו ניתן

למצוא בדבריו של שופט בית המשפט העליון לשעבר שמעון אגרנט:

אמנם ההכרזה אין בה משום חוק קונסטיטוציוני הפוסק הלכה למעשה בדבר קיום פקודות

וחוקים שונים או ביטולם, אך במידה שהיא מבטאת את חזון העם והאני מאמין שלו,

מחובתנו לשים את לבנו לדברים שהוצהרו בה, בשעה שאנו באים לפרש ולתת תוקף מובן

לחוקי המדינה. הלא זו אכסיומה ידועה שאת המשפט של העם, יש ללמוד באספקלריה של

מערכת החיים הלאומיים שלו.

המאפיין הראשון (הגדרתה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית), והמאפיין האחרון

(מצבה הביטחוני של ישראל) הם הגורמים העיקריים המשפיעים על הפער שנוצר בין

הפן החוקי וההצהרתי ביחסה של המדינה למיעוטים לבין היישום. בעיקר במישור הלא-

פורמלי, שבו ניתנת עדיפות לאוכלוסייה היהודית של ישראל: המדינה נועדה להיות יהודית

ודמוקרטית, ומצבה הביטחוני הקשה נובע מיחסן של המדינות הערביות השכנות. מכיוון

שקבוצת המיעוט הגדולה שבקרבה הם של ערבים, ומכיוון שהדרוזים קרובים לערבים

במאפיינים מסויימים (כפי שתואר בפרק הראשון), היחס כלפיהם חשדני דבר שמעורר את

זעמם. בכל הנוגע לפן הדמוקרטי של ישראל, בחינה של יישום העקרונות הדמוקרטיים

מלמדת, שלגבי ערכים כגון חירויות האזרח וזכויות המיעוט ניכרת סובלנות – כל עוד

הם אינם סותרים אינטרסים אחרים ובפרט בתחום הביטחון. לעניין זה נטען, שהגדרתה

של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית אינה מאפשרת מתן מקום כלשהו, במסגרת הגדרת

הזהות הלאומית של ישראל, לאזרחי המדינה הערבים (מאוטנר 6002).

בחינת החוקים ופסיקות בתי המשפט בנושאים שעניינם זכויותיהם של אזרח בכלל ושל

בני המיעוטים בפרט מלמדת, כי כיבוד העקרונות הדמוקרטיים על ידי מוסדות המדינה,

ובמרכזם עקרון השוויון על פי רוב גובר על השיקולים האחרים, למעט מקרים חריגים

שנובעים משיקולי ביטחון מובהקים. אולם, בדיקת עמדות של הציבור בישראל בנושאים

שעניינם יישום העקרונות הדמוקרטיים מעלה ממצאים קשים ובפרט בכל הנוגע לשאלות

בתחום הפוליטי ביחס לאוכלוסייה הערבית. דוח "מדד הדמוקרטיה הישראלית" לשנת

9002 (אריאן, פיליפוב וקנפלמן 9002) מצביע על מגמת היחלשות מתמשכת של הערכים

הדמוקרטיים בציבור בישראל, ובהבחנה שבין העמדות של התושבים הוותיקים לאלו של

5 בג"ץ 35/37, "קול העם" נ' שר המשפטים, פ"ד ז'. עמ' 178, 488.