228 / 263
226
מדינה דרוזית כאינטרס גאופוליטי של ישראל
הקמת מדינה דרוזית ברמת הגולן תביא גם להפסקת שלטונה של ישראל על האוכלוסייה
הדרוזית בשטח זה. אולוסייה זו מביעה עוינות כלפי ישראל, בפרט מאז הבקיעים שהתגלעו
בעמדתה לגבי האפשרות שתחזיר את השטח לריבונות סורית. בחינת התנהגותם של
הדרוזים תושבי רמת הגולן מלמדת, שבעשור הראשון לאחר מלחמת ששת הימים היא
אופיינה בשקט יחסי ובדרך כלל בשיתוף פעולה עם שלטונות ישראל. בתקופה זו הודקו
היחסים בין ההנהגה המקומית ומוסדות המדינה ובעקבות זאת הייתה תנופת פיתוח
גדולה: נבנו תשתיות, המסחר פרח וניכרה צמיחה כלכלית. המצב השתנה החל מסוף שנות
השבעים, בעיקר לאחר ביקור אנואר סאדאת נשיא מצרים בישראל ונכונותה של ישראל
לוותר על כל שטחו של חצי האי סיני תמורת שלום עם מצרים, ובהמשך החזרת כל השטח
תמורת הסכם שלום (9791). שיאו של המשבר ביחסים בתקופה זו היה בשביתה כללית
שהכריזו הדרוזים תושבי הגולן בשנת 2891, שנמשכה כחצי שנה ושסיומה היה בעקבות
מלחמת לבנון הראשונה. הגורמים לשינוי שחל בהתנהגותם נובעים בעיקר מהמשבר הפנימי
שפקד אותם בגלל חוסר ודאות לגבי עתידם.
לחוסר הוודאות מצטרף יחסה של ישראל אליהם. בעוד בני העדה הדרוזית החיים בגבולות
"הקו הירוק" נחשבים בעיניה לאזרחים נאמנים, יחסה לבני העדה מרמת הגולן מתבסס
על ההנחה שנאמנותם נתונה לסוריה. יחס זה, שעבר עליות ומורדות, מוצא את ביטויו
באופנים שונים ובבסיסו קיום פיקוח שנועד למנוע ככל האפשר פגיעה בביטחון המדינה
ולשמור על "שקט". דוגמה לכך היא במינויים של נציגי המדינה לניהול ארבע הרשויות
המקומיות הדרוזיות בגולן. דוגמה נוספת היא החלטת בג"ץ מיולי 6002 בדבר דחיית עתירה
של כ-000,4 שיח'ים דרוזים נגד החלטתו של שר הפנים למנוע מהם מעבר חופשי לסוריה
כדי לבקר במקומות קדושים לבני העדה. השופטים העלו את הנימוק הביטחוני, אך לבסוף
איפשר שר הפנים למשלחת מצומצמת של שיח'ים את המעבר, בתנאי שכל אחד מהם ייבדק
ויוכח שהוא "כוהן דת", ובתנאי שהמעבר לסוריה ייעשה דרך מעבר קונייטרה בפיקוח גורמי
10
הביטחון של ישראל.
לנגד עיני התובעים בתוקף שלא להסכים לשינוי במעמדם של הדרוזים בגולן עמדו ארבעה
שיקולים עיקריים: חשש מפני פגיעה באוכלוסייה הדרוזית מצד השלטונות בסוריה, אם
יושג שלום ורמת הגולן תוחזר לריבונותה; חשש מפני פגיעה בקרובי משפחה וברכוש שיש
לדרוזים בסוריה, בתגובה לשיתוף פעולה עם ישראל; חשש מפני צעדים מינהליים ובפרט
צבאיים שתנקוט ישראל, שיביאו לכך שהיחס כלפיהם ישתנה לרעה; לחץ כבד ובלתי
מתפשר שמפעילים הסורים על האוכלוסייה הדרוזית בדרישה שלא ישתפו פעולה עם
ישראל. לזאת יש להוסיף את המדיניות שנוקטת ישראל בכל הנוגע לאפשרויות הניתנת להם
01 בג"ץ 60/1692 שייח' מחמוד ג'בר סייף נ' ראש ממשלת ישראל. פ"ד. יולי 6002 (טרם פורסם).