הדרוזים בין עדה לאום ומדינה

221

הדרוזים – בין עדה לאום ומדינה

ההערכה היא שאם יוחזר הגולן לסוריה, חלקם יעזבו ורובם ימשיכו לחיות במקום. אלה

שיעזבו יעשו זאת בעיקר מפחד מפני צעדי ענישה שינקטו נגדם הסורים על תמיכתם

בישראל ואולי גם על אי התנגדותם הפעילה לכיבוש. מעשי ההתנכלות שהדרוזים נחשפים

להם מצד בני העדה בגלל תמיכתם בישראל אינם מותירים מקום לספק לגבי מצבם אם

תחזור הריבונות הסורית. יש להניח שגם החיים הממושכים תחת השלטון הישראלי,

שלתוכו נולדו רובם, יכוון אותם להעדיף חיים במדינה דמוקרטית ולא במשטר הסורי.

הכותרת, "אזרחים של אף אחד", שניתנה לסיפור חייהם של הדרוזים ברמת הגולן (אבני

6002), מבטאת היטב את מצבם הבלתי נסבל. אלה שמחזיקים בתעודת זהות ישראלית

(כ‑%01), נתקלים בהתנכלויות ואף בחרם מצד השכנים שלהם מבני העדה, מנגד הסורים

עוקבים אחריהם כדי לבוא איתם חשבון, ואילו ישראל מתעלמת מהם ולא מגישה להם

לטענתם את הסיוע שהם זקוקים לו.

שלא לפרסום, רבים מהדרוזים ברמת הגולן מספרים לבני העדה בישראל שהם מעדיפים

לחיות תחת שלטון ישראל ולא תחת זה של סוריה. האפשרות להסכם שלום בין ישראל

לסוריה בסוף שנות התשעים הפכה את שאלת עתידם לממשית. בקשה של מנהיגי העדה

שהופנתה לכנסת להקמת כפר דרוזי בגליל לדרוזים מרמת הגולן שירצו להישאר בריבונות

ישראל מעידה בבירור על העמדות מתחת לפני השטח. לא היה זה רעיון מופשט אלא הצעה

קונקרטית שלוותה בסיורים ובהצעות פרטניות לגבי מקומות אפשריים להקמת הכפר, אם

תאושר הקמתו. התוכנית לא יצאה אל הפועל בגלל כישלון המשא ומתן. מעניין שכאשר

התבקשו הדרוזים לציין את גודלו של הכפר במובן של מספר יחידות דיור, הם מיהרו להכריז

שמדובר במספר מצומצם. בחדרי חדרים הם ביקשו אופציה לשטח גדול יותר והבהירו

שהמצב מורכב מאחר שרבים מבני העדה ברמת הגולן החוששים להביע את דעתם בחרו

לומר שהם יחליטו ברגע האחרון.

ביטוי לחששות של הדרוזים מפני חזרתו של שלטון סורי אפשר למצוא גם בעובדה

שבבחירות לכנסת קיבלה מפלגת ישראל ביתנו – מפלגה ציונית ימנית שמתנגדת בתוקף

לוותר על רמת הגולן גם תמורת הסכם שלום – כשליש מקולותיהם של הדרוזים ברמת

הגולן בעלי זכות בחירה. מעניין שכדי להימנע מהחשש ומהדילמה הכרוכים בהצבעה, רבים

מהם נוהגים לרשום את כתובותיהם במקומות שונים בארץ, כדי לא להימצא ברשימת

הבוחרים, הנתונה לעיניהם הפקוחות של תומכי סוריה. ברור שיהיו כאלה שיתלו את

התנהגותם זו של הדרוזים במאפיינים של התנהגותם הפוליטית בכל הנוגע לנטייתם לפצל

את תמיכתם כדי לשרוד, אך אין בכך כדי לאפשר התעלמות מהמצב שפועל לרעת ישראל,

בפרט נוכח חוסר המעש ואי הגשת סיוע לדרוזים שנענו לחוק וקיבלו עליהם את האזרחות

הישראלית (אבו-סאלח 9991).