הדרוזים בין עדה לאום ומדינה

132

צה"ל כור היתוך חברתי לדרוזים – האומנם?

המציאות הביטחונית והשלכות גיוסם על היחסים שלהם עם הערבים.

בתחילה הוקמו יחידות דרוזיות שסופחו ליחידות קיימות, אחר כך הוקמו יחידות דרוזיות

נפרדות במסגרת "יחידת המיעוטים", ובהמשך ניתנה לבני הנוער הדרוזי האפשרות לשרת

בכלל יחידות הצבא. המוטיבציה הגבוהה של בני העדה להתגייס לצה"ל נבעה מגורמים

רבים ומגוונים, ובמרכזם תמיכתו של מנהיגם השיח' אמין טריף בכך. תמונות של חיילים

ובני נוער דרוזים עם הדגל הדרוזי שמשולב בו דגלה של ישראל מבטאת יותר מכל את

התייחסותם לשירותם בצה"ל ולמדינה (תמונה 5).

תהליך השתלבותם של החיילים הדרוזים בצה"ל לווה במתח רב, שהשפיע על היחסים

בין העדה למדינה ולחברה הישראלית. ההגבלות שהוטלו עליהם, שבאו לידי ביטוי בעיקר

במניעת השתלבותם בכל יחידות הצבא ואי הכללתם בפעילות מבצעית, גם לא בעתות

מלחמה, התפרשו על ידם כהבעת חוסר אמון בנאמנותם למדינה וביכולתם המקצועית.

מיקום הבסיסים של היחידות הדרוזיות בערבה, והתפקידים והמשימות שהוטלו עליהם,

בעיקר שמירה ושיטור, עוררו בהם כעס ומרירות. הם ראו בכך מדיניות מכוונת, שנועדה

גם לבודד אותם כקבוצת מיעוט בצבא המתמחה בסוג מסוים של פעילות, ובעיקר לפקח

עליהם. ההיסטוריה של הדרוזים מלמדת, כי לשירותם של בני העדה בצבאות שונים בעבר

הייתה השפעה רבה על יחסי הגומלין ביניהם לבין השלטונות. על פי רוב, הם העדיפו שלא

לשרת בצבא אלא אם כן הדבר נכפה עליהם או תאם את האינטרסים שלהם. עיקרון חשוב

נוסף שהנחה אותם היה הדרישה לשרת ביחידות צבאיות נפרדות. הם הסבירו זאת ברצון

: בני נוער דרוזים עם דגל משולב במכינה הקדם צבאית הדרוזית

תמונה 5