137
הדרוזים – בין עדה לאום ומדינה
תלונות של קצינים וחיילים דרוזים על מקרים של יחס מעליב ופוגע, שזכו לבולטות רבה
באמצעי התקשורת, היו גורם מתסיס וחיזקו את תחושות הכעס והאכזבה. לדוגמה, בכתבה
תחת הכותרת "לא הוכנסנו למסיבת חיילים רק בגלל שאנחנו דרוזים", שפורסמה בהרחבה
באמצעי התקשורת מתארים חיילים דרוזים את תחושת ההשפלה שהם חשו כאשר מנעו
מהם להשתתף במסיבה למרות שהם הזדהו כחיילים בצה"ל (רונן 0002).
דוגמה קשה במיוחד, הנקשרת לנושא השכול המעצים את הבעיה, מתוארת באירוע
שהתפרסם בהרחבה בעיתונות. תחת הכותרת הגדולה "משפחה דרוזית שכולה: הושפלנו
בנמל התעופה", מתאר אבי המשפחה, סא"ל (במיל') שבנו הצנחן נהרג בפיגוע חבלני, כיצד
בנתב"ג נלקחו ממנו ומבני משפחתו הדרכונים, ובעוד הנוסעים האחרים הורשו להמשיך
במסלול הנסיעה, הוא ומשפחתו בקושי הספיקו להגיע בזמן לשער היציאה כדי לעלות
למטוס, אף על פי שהם הגיעו לנמל התעופה מוקדם. הוא הדגיש שהציג לפני אנשי הביטחון
את תעודת קצין המילואים שלו והסביר להם שהוא דרוזי, אך הדבר לא עזר. הוא מוסיף
ומציין: "כל בני המשפחה שלי חשו השפלה גדולה, הממסד בגד בי כקצין בכיר בצה"ל וכאב
שכול. חייבים לשנות את הגישה" (אגוזי 5002).
מנגד, המאבק העיקש שניהלו הדרוזים במטרה להביא לשינוי המדיניות בנוגע לשילובם
בצבא הצליח, ובתהליך שארך יותר מארבעה עשורים נפרצו כמעט כל המחסומים, הן
בתחום השתלבותם ביחידות בעלות סיווג ביטחוני גבוה הן בתחום הקידום בדרגות. בחינת
התהליך של שינוי המדיניות, שהיה אטי, מלמדת שישראל, שחששה מפני מגמות שליליות
בקרב בני העדה, נקטה צעדים שונים לחיזוק האמון שלהם במוסדות המדינה ולצמצום
תחושות התסכול שנבעו ממצב שנתפס על ידם כהצרת צעדיהם. לדוגמה, החל תהליך
של קידום קצינים דרוזים לדרגות בכירות יותר, שקודם לכן הייתה לגביהם מעין תחושה
של "תקרת זכוכית". הוקמו יחידות דרוזיות מבצעיות כדוגמת סיירת דרוזית וגדוד סדיר.
חל שינוי גם בתחום הפעילות המבצעית, ויחידות דרוזיות שותפו במשימות הנחשבות
בצבא לחשובות והמעידות על מתן אמון ביכולתם המקצועית של חייליהן. מנהיגי המדינה
הרבו להצהיר על תרומתם הרבה של בני העדה ועל החובה לתגמל אותם, תוך מתן דגש
ברור לשירותם בצה"ל. ואולם, ההבטחות וההצהרות של מנהיגי המדינה לא מומשו הלכה
למעשה, ותחושות הקיפוח והאפליה בקרב בני העדה רק החריפו.
זה יותר משני עשורים אנו עדים לתופעה הולכת ומתרחבת של מחאה ציבורית בקרב
הדרוזים, המונעת על ידי תחושות אלו ומתמקדת בדרישה לתמורה בעבור שירותם בצה"ל.
דבריו של סגן השר לפיתוח אזור הנגב והגליל, חבר הכנסת איוב קרא, שנאמרו בריאיון עם
המחבר, מבטאים הלכי רוח אלה בקרב העדה הדרוזית ומדגישים את הגישה העקרונית לגבי
התמורה שהמדינה להבנתם חייבת להעניק להם על השירות בצבא: