הדרוזים בין עדה לאום ומדינה

128

צה"ל כור היתוך חברתי לדרוזים – האומנם?

בשינויים שחלו ביחסה של החברה הישראלית לצבא בכלל. חוקרים מצביעים על ירידה

במעמדו של צה"ל וביחס לשירות בו, שבעבר היה סמל עליון של אזרחות. בחינת הגורמים

של מגמה זו מלמדת שהם נובעים בעיקר מאי עמידה של צה"ל בציפיות של הציבור

הישראלי, שהורגל לצבא שזוכה פעם אחר פעם בהצלחות מרשימות בעימותים עם צבאות

האויב. מקובלת הדעה שתחילתו של תהליך זה הוא במלחמת יום הכיפורים (3791), והמשכו

בחוסר ההצלחה בהתמודדות עם הטרור הפלסטיני. השינויים החברתיים והתרבותיים שחלו

בישראל, המתבטאים בין היתר בהתייחסות ביקורתית כלפי מוסדות המדינה, שאינה פוסחת

גם על צה"ל. למשל, נראה שהחל משנות השמונים החברה הישראלית אינה מתייחסת

עוד לשירות הצבאי כאל חובה אזרחית שאין לוותר עליה, והשירות הצבאי אינו משמש

עוד הוכחה להשתייכות לחברה (בן-דור 8991; כהן 6991). לכן, אי שירות בצה"ל אינו

פוגע כבעבר ב"משתמט" (מילה ערכית שנולדה עוד בתקופת ה"יישוב") ואינו מונע ממנו

להשתלב בתחומי תעסוקה שונים ואף לא במינהל הציבורי. בד בבד, גדל והולך מספרם

של מי שאינם מתגייסים לשירות חובה ושל מי שאינם משרתים במילואים, משיקולי דת,

אידאולוגיה, בריאות פיזית או נפשית ועוד.

צה"ל, כצבאות אחרים שהשירות הוא חובה חוקית בהם, נלחם בתופעה. מידיעה עיתונאית

הטוענת למקור נתונים צה"לי עולים נתונים על היקף הלא-מתגייסים באישור, שעומד על

%62. מתוכם: %11 – נימוקים דתיים, %5 – פטור נפשי, %2 – פטור רפואי, %4 – אי

עמידה בתנאי סף גיוס ו-%4 שוהים בחו"ל. על פי דיווח זה, ביישובים הדרוזיים ירכא ודלית

אל-כרמל נמנו 98 צעירים בגיל הגיוס שלא התייצבו לגיוס, שיעור גבוה יחסית למספר

התושבים בהם (יהושע 0102).

מגמה זו בחברה הישראלית באה לידי ביטוי גם בהיעדר "תמיכה עיוורת" בצה"ל, כלומר

בגידול בתדירות המקרים שהציבור חולק על דרך ניהולו ותפקודו של הצבא ומבטא זאת

בפומבי. מחקרים שנערכו בנושא, מלמדים שהציבור הישראלי מפגין ידע ורגישות רבה בכל

הנוגע להתפתחויות ולשינויים שחלו בצבא. נמצאה מגמה שלפיה ההתייחסות הביקורתית

לצבא אינה שונה מההתייחסות אל מוסדות המדינה האחרים. כמו כן, עם הגידול במגמת

החרדה בנוגע לעתיד המדינה, נתפס צה"ל כצבא שנחלש במשך השנים והתמיכה בו אינה

כפי שהייתה. בחינה השוואתית של מידת התמיכה בצה"ל מלמדת, שאמנם הוא שומר על

מקומו כמוסד שזוכה למידת האמון הגבוהה ביותר בקרב הציבור בישראל, אולם ניכרת

מגמת ירידה לאורך השנים. לדוגמה, תוצאות סקרים שבדקו את מידת האמון שרוחש

הציבור הישראלי למוסדות המדינה מעלות, כי בשנת 3002 הביעו %48 אמון בצה"ל, ואילו

בשנת 9002 – %97, כלומר, כחמישית מהאוכלוסייה בישראל לא נותנת אמון בצה"ל.

עם זאת ראוי לציין, שבהשוואה לשנת 8002 חלה עלייה של %8. עורכי המחקר ציינו