ב-5 ביולי 2018 פרסם אתר האינטרנט "רסאלה נט" המזוהה עם חמאס מאמר דעה של העיתונאי עמאד עפאנה תחת הכותרת: "ח'אלד משעל – התפקיד הנדרש". מדוע בחר העיתונאי לעשות כתבת פרופיל על ח'אלד משעל ולהציגו כמנהיג בעל שיעור קומה דווקא בעת הזאת? אחת התשובות האפשריות היא שמדובר במאמר דעה מוזמן ומתוזמן על ידי משעל כדי להכשירו כמועמד אפשרי למלא תפקיד לאומי ממלכתי בזירה הפלסטינית, בעידן שלאחר אבו-מאזן...

עיון במאמר הדעה מלמד, כי עפאנה הקדיש מחשבה עמוקה בבואו לבנות את הפרופיל. הוא מנה את סגולותיו בזו אחר זו תוך שהוא מנתק אותו מדימויו כמנהיג מפלגתי והופך אותו בהדרגה למנהיג לאומי וממלכתי. עפאנה נע בין הדתי והלאומי, בין המקומי והגלובלי כשהוא אינו מותיר לקוראיו ספק, שזה האיש שיכול לחלץ את התנועה הלאומית הפלסטינית מהמשבר העמוק שהיא נתונה בו.

עפאנה קישר את הכפר סלואד, מקום הולדתו של משעל, לנפת ירושלים במקום לנפת רמאללה, וחיבר את משעל במתכוון או שלא במתכוון אל המרחב הירושלמי הקדוש. פרט חשוב ואולי גם נדרש בביוגרפיה של מי שמעוניין להנהיג את העם הפלסטיני אבל לא חווה בעצמו את חווית הפליטות, ומשפחתו היגרה מסלואד לכווית בשנת 1967. גם יאסר ערפאת, שמרכיב הפליטות נעדר מהביוגרפיה שלו העדיף להציג את ירושלים כמקום לידתו ולא קהיר.

עפאנה הציג את סלואד גם ככפר שממנו יצאו החולייה המזויינת הראשונה של ההתנגדות הפלסטינית (1968) ומפקד גדודי עז אלדין אלקסאם, אבראהים חאמד. זאת ככול הנראה כדי להציג נרטיב מתחרה או אולי משלים לנרטיב של תנועת ה'פתח' לפיו בכורת המאבק המזוין שמורה אך ורק לה, כמי שירתה את הכדור הראשון של המהפכה הפלסטינית בשנת 1965.

מהכפר סלואד עובר עפאנה לתאר את ניסיונו העשיר, קשריו הענפים ותבונתו המדינית, והוא מודה כי הוא אינו יכול לדמיין את האיש הזה מחוץ לעשייה הלאומית הפלסטינית, מהלך על הטיילת בקטר.

עפאנה סבור שדווקא פרישתו מראשות הלשכה המדינית של חמאס שחררה אותו מהנטל המפלגתי ואיפשרה לו לחדור לפינות ותחומים חדשים, שתפקידו הקודם מנע ממנו.

במאי 2017, רגע לפני שפרש מתנועתו, הניח משעל מסמך מדיני חדש על שולחנה של התנועה. הכאוס, הפילוג ואובדן הדרך של האומה הערבית והעם הפלסטיני חייבו את חמאס לעדכן את פילוסופיית המאבק שלה ולהציג חלופה מתונה ורציונלית יותר לשתי הגישות המרכזיות הרווחות באזור. זו המעודדת הקצנה דתית, אתנית ועדתית ומביאה לשפיכות דמים מבית היוצר של דאעש והארגונים הסלפים הג'האדיסטיים הרדיקליים, וזו התומכת בתבוסתנות ובכניעה לתכתיבים חיצוניים מבית היוצר של הרשות הפלסטינית. בבסיס התפיסה הפילוסופית עמדו שני עקרונות יסוד: התמתנות אידיאולוגית לצד שמירה על העקרונות הלאומיים.

עכשיו, רומז עפאנה, משעל מתעתד להניח מסמך חדש נוסף, אבל הפעם לא מפלגתי ולא מבית היוצר של חמאס אלא דווקא מסמך לאומי ממלכתי – אמנה לאומית שתהווה מקור סמכות לאומי עבור כלל הקיבוצים הפלסטיניים. כפי שנהג בעבר, גם הפעם הוא ינסח את המסמך בשיתוף מומחים בעלי ידע המשוחררים מלחץ הפלגים הפוליטיים השונים. עפאנה נזהר שלא להציג את האמנה הלאומית הזאת כחלופה אפשרית לאמנה הלאומית הפלסטינית של אש"ף, כדי לא לעורר אנטגוניזם, אבל זו ככול הנראה הכוונה, לאחר שאש"ף על כלל מוסדותיו חדל למלא את תפקידו הייעודי הלאומי והפך להיות סעיף בתקציב של הרשות הפלסטינית.

ניסוח אמנה לאומית חדשה עשוי להיתפס כצעד חשוב עבור התנועה הלאומית הפלסטינית שנמצאת במשבר עמוק ומפולגת פוליטית וגאוגרפית. אבל כדי שמשעל יהפוך להיות מנהיג לאומי בקנה מידה כלל פלסטיני הוא יצטרך לזכות בלגיטימציה מארבעה גורמים: הקהילייה הבינלאומית, הקיבוצים הפלסטינים השונים, תנועת ה'פתח' ותנועת הבית שלו – חמאס.

מנעד הקשרים הרחב שיש לו בעולם המערבי, הערבי והאסלאמי ובראש וראשונה בחצר האמיר הקטרי, ידיד האמריקאים, שבצל קורתו הוא חוסה, לצד פרישתו מתפקיד רשמי בתנועת חמאס עשויים להפוך אותו לבר שיח לגיטימי גם בעיני האמריקאים.

הרשתות החברתיות עשויות לאפשר לו לנהל מערכה תקשורתית אינטנסיבית ובשפות שונות ולהתגבר על המרחק הגאוגרפי והפוליטי שנפער בינו ובין ההמונים הפלסטיניים. במיוחד לאחר שעבר מסוריה לקטר (2012) ולאחר המצור שהוטל על קטר מצד מדינות המפרץ וחלק מהמדינות הערביות (2017).

כמו כן, מבין כלל מנהיגי חמאס, משעל הוא המקורב ביותר למחמוד עבאס (אבו-מאזן) ולשניים יש אינטרס משותף – לשמר את הרלבנטיות הפוליטית שלהם מול הצעירים מהם. כאשר תנועת ה'פתח' ערכה את הועידה השביעית שלה (2016) בצל מאבקי הכוח הפנימיים בין מחנה עבאס ומחנה דחלאן, משעל נהג בממלכתיות ושלח את אחמד אל-חאג' עלי, נציג חמאס במועצה המחוקקת לשאת דברים בשמו. שנה לאחר מכן, עבאס גמל לו, כאשר שלח נציגים פלסטינים לחגוג עם משעל את נישואי בנו בתורכיה. הפילוג הפלסטיני ואובדן אמון הציבור בהנהגותיו, עשוי לגרום לשניים להאיץ את שיתוף הפעולה ביניהם ואולי גם לשקול חלוקה הוגנת יותר של המשרות השלטוניות (נשיא, ראש ממשלה, וראש רשות מחוקקת) בין שתי התנועות חמאס ו'פתח'. במצב עניינים כזה, משעל עשוי למלא את אחד התפקידים.

גם אסמאעיל הנייה ויחיא סינוואר, מנהיגי החמאס בעזה, שנכשלו בקידום הפיוס הלאומי ובהסרת המצור מעל עזה, ונתונים לביקורת נוקבת מצד ארגוני החברה האזרחית על השתלטותם האלימה על מיזם השיבה, עשויים לראות במשעל את גלגל ההצלה שלהם. זו תהיה הפעם השנייה שח'אלד משעל מציל את הנהגת תנועת החמאס. הפעם הראשונה הייתה כאשר ניסיון ההתנקשות בו נכשל וישראל נאלצה לשחרר את שיח' אחמד יאסין מהכלא.