מרואן ברגותי בסבך האינטרסים בין הערבים, התורכים והפרסים

    לאחרונה חודשו המגעים בין נציגי תנועת החמאס ונציגי תנועת הפתח בחסות תורכית-קטרית כדי לגבש תוכנית חדשה להקמת ממשלת אחדות לאומית וקביעת לוח זמנים לבחירות למועצה המחוקקת ולנשיאות. המעניין הוא שאחד האישים הפועלים לקידום המגעים האלה ולעריכת בחירות הוא לא אחר מאשר מרואן ברגותי ...


    ד"ר רונית מרזןברגותי הזוכה בסקרי דעת הקהל לתמיכה ציבורית רחבה יותר מהנייה ואבו-מאזן יודע היטב, כי רק בחירות עשויות להביא לשחרורו מהכלא הישראלי. מאחר וברגותי מקורב להנהגת החמאס הפוליטית וזוכה להערכה מצד פעיליה הצבאיים הוא עשוי להפוך למועמד המוסכם על תנועת החמאס ותנועת הפתח לרשת את אבו-מאזן כנשיא הרשות.
    מקורבי ברגותי קאדורה פארס, מחמד אלחוראני וג'מאל חויל ניפגשו לאחרונה עם פעילי חמאס בולטים צאלח אלעארורי וחוסאם בדראן כדי להאיץ את נושא הבחירות והקמת ממשלת אחדות לאומית .
    אין זו הפעם הראשונה שברגותי משמש מאיץ למגעים בין חמאס ופתח ומאיץ לחתימת הודנות בין ישראל והחמאס. בספרו "אלף יום פי זנזאנה אלעזל אלאנפראדי" (אלף ימים בצינוק) הוא תיאר את המאמצים שהשקיע כדי להביא לחתימת הודנה בין ישראל והפלסטינים בדצמבר 2001 . ברגותי סיפר על המגעים שקיים עם ח'אלד משעל ראש הלשכה המדינית של תנועת החמאס ורמצ'אן שלח, מזכ"ל תנועת הג'האד האסלאמי, במהלכם הבהיר להם עד כמה חשוב לתת הזדמנות למאמץ הבינלאומי להפסקת התוקפנות כדי לשמר את הרלבנטיות של ערפאת ולשמור על אחדות העמדה הפלסטינית ואחדות כוחות האנתפאצ'ה וההתנגדות . בידיעת אבו-מאזן וערפאת, ברגותי שלח את אחמד ע'נים, קדורה פארס ועו"ד ח'צ'ר שקיראת לדמשק ולאחר החלפת מספר איגרות והבהרות הוסכם על גילוי דעת משותף עליו חתמו ח'אלד משעל, רמצ'אן שלח וברגותי . ב-19 בדצמבר 2001 התפרסמה ההודעה על הודנה והפסקת אש, וברגותי הודיע במסיבת עיתונאים כי בכוונתם לתת הזדמנות למאמץ הערבי והבינלאומי להפסקת התוקפנות. ברגותי הנחה את כל מפקדי האזורים בגדודי שהדאא אלאקצא והתנט'ים לדבוק בהחלטה הלאומית הקולקטיבית להפסקת אש, וכלל פלגי ההתנגדות המזוינת כיבדו את ההחלטה עד ה-14 ינואר 2002, מועד חיסולו של ראאד כרמי, ממנהיגי גדודי שהדאא אלאקצא .
    בשנת 2006, ארבע שנים לאחר מעצרו של ברגותי במבצע "חומת מגן" (2002), הוא ניסח יחד עם מוצטפא בדארנה מהחזית הדמוקרטית, עבד אלח'אלק אלנטשה מהחמאס, בסאם אלסעדי מהג'האד האסלאמי ועבד אלרחמן מלוח מהחזית העממית את מסמך האסירים או מסמך ההסכמה הלאומית. במסמך נקבע, כי יש לשמר את המחוייבות לעקרונות הלאומיים ( הקמת מדינה פלסטינית בריבונות מלאה על כל האדמות שנכבשו בשנת 1967 ובירתה ירושלים, זכות השיבה של הפליטים ושחרור כל האסירים) לצד הגבלת המאבק לאדמות 1967, קיום מאבק עממי, פוליטי, דיפלומטי והבעת נכונות למשא ומתן . מנסחי המסמך היו קשובים לקולות שנשמעו בקהיליה הבינלאומית בנושא הטרור, ולכן עמדו על החשיבות בשמירת הסדר הביטחוני הפנימי כדי למנוע פגיעה בדימוי הלגיטימי של ההתנגדות וכדי לשמור על אחדותה הלאומית של החברה הפלסטינית. יחד עם זאת, הם הקפידו להישאר במסגרת הסמנטיקה הבסיסית של מאבק פלגי ההתנגדות. הם לא הציגו דרישה ברורה לפרק את נשקם של פלגי ההתנגדות השונים, אלא הסתפקו בדרישה ליצור "תיאום וארגון של כוחות ההתנגדות", ו"נשק ההתנגדות" נותר מוגן .
    בראיון שנערך עם ברגותי בינואר 2013 בכלא, הוא הבהיר שאם הכיבוש יימשך תפרוץ אנתפאצ'ה שלישית עממית ולא חמושה והאביב הערבי לא יפסח גם עליהם. יחד עם זאת, הוא הדגיש, כי אם הוא יהא נשיא פלסטין, וישראל תכיר במדינה פלסטינית על בסיס גבולות 67 שירושלים המזרחית היא עיר בירתה, הרי שהוא ידאג לכך שתנועת החמאס לא תבצע פיגועים, כפי שהתחייבה בעבר במסמך האסירים שנחתם בכלא בשנת 2006 .
    מבין כלל המועמדים לרשת את אבו-מאזן, נראה, כי ברגותי הוא המועמד היחיד הזוכה לפופולריות בתוך הבית הפלסטיני על כלל פלגיו הפוליטיים והצבאיים, והוא עשוי להיות גם המועמד המועדף על קטר, תורכיה וסעודיה לרשת את אבו-מאזן.
    התפוררות חלק ממדינות הלאום הערביות והשסעים ההולכים ומתרחבים בין השיעים והסונים, בין הערבים והפרסים, בין צאצאי האימפריה העות'מאנית ובין צאצאי האימפריה הספווית והקג'ארית (הפרסית) בין ארה"ב, רוסיה ומדינות מזרח אסיה, כל אלה יחד עשויים להשפיע על אופן התגבשותן של בריתות איזוריות ובינלאומיות ועל עיצוב מחדש של המפה המזרח תיכונית. המאבק המתחולל בין איראן ותורכיה על השגת אזורי השפעה ושליטה במזרח התיכון עשוי להשפיע גם על העמדות ששתי המדינות האלה תינקוטנה בנושא הפלסטיני.
    מרואן ברגותי בסבך האינטרסים בין הערבים, התורכים והפרסיםאיראן אינה מתכוונת לוותר על מעמדה כאימפריה והיא תמשיך להציג עצמה כמגנת העמים הערבים והאסלאמיים מפני הקיצוניות האסלאמית של דאעש, הווהאבים הסעודים, העות'מאנים החדשים, המערב והציונות . איראן אמנם ניתקה את קשריה עם ההנהגה הפוליטית של תנועת החמאס, אך לא נראה כי בכוונתה לוותר על קשריה עם הפלגים הצבאיים הפלסטיניים האחרים (הג'האד האסלאמי הפלסטיני והחזית העממית) אלא נהפוך הוא, היא תנסה להגביר את אחיזתה ולהוכיח לפלגים הצבאיים הפלסטיניים שמדינות ערב הסוניות הן משענת קנה רצוץ וכל הבטחותיהן לסיוע צבאי וכספי הן מס שפתיים ותו לא.
    תורכיה ומדינות המפרץ הסוניות הערביות החוששות מפני החתרנות האיראנית וזליגת המהפכות הערביות לשטחיהן, מגבירות את שיתוף הפעולה ביניהן ופועלות להחלשת בעלות בריתה של איראן באזור (סוריה, החות'ים וחזבאללה) ולניתוק תנועת החמאס ממנה.
    מאמציהן של קטר, תורכיה וסעודיה לקדם את הפיוס הפלסטיני ולהביא לבחירות והקמת ממשלת אחדות לאומית היא צעד חשוב להרחקת איראן מהזירה הפנים פלסטינית. כמו כן, הגברת מעורבותן בנושא הפלסטיני והצגת איראן כאויב שיעי משותף עשויה גם לדחוק את השיח הפנימי סביב דמוקרטיה וזכויות אדם לשוליים ולהגביר את לכידותן הלאומית ואת יציבותן הפנימית.
    נראה, כי הפעם יש הלימה בין האינטרס הישראלי, התורכי, הקטרי והסעודי וכל הצדדים רוצים לדחוק את רגליה של איראן מהמזרח התיכון. השאלה הגדולה היא האם ישראל ומצרים יתנו את ברכת הדרך למהלך, ויסכימו לראות במרואן ברגותי את יורשו של מחמוד עבאס ונשיא פלסטין הבא.