03 מאי 2020

משבר הקורונה מסמן – אולי – תפנית במגמת הדעיכה של פרלמנטים בדמוקרטיות הבוגרות בעולם.  במבט ראשון זה אולי נראה מפתיע.  פרוץ המשבר דרש תגובות זריזות ודרמטיות מצד ממשלות ואלה מיהרו להשהות או לסגור פרלמנטים.  הפרלמנט בקנדה סגר את דלתותיו למשך חודש וחצי.  פרלמנטים באירופה גם צמצמו פעילות באופן דרמטי.  צעדים דומים מצאו את ישראל, רומניה, ואירלנד בלי קואליציות, דבר שהגביר את החשש שממשלות מעבר ינכסו לעצמן סמכויות לא להן.

ואז הרכיבו קואליציה חדשה ברומניה.  בישראל ובאירלנד פשרות כואבות ונסיגות מהבטחות בחירות הובילו לממשלות רוטציה.  אפילו הפרלמנט בקנדה חזר בו מהסגר וזאת לאחר שהממשלה ניסתה לקדם מהלך שהיה נותן לה לקבוע תקציב חדש בלי אישורו.

בארה״ב המהלכים הדרמטיים להציל את הכלכלה התחילו בבית הנבחרים בחקיקה של הרוב הדמוקרטי ואז עברו בסנאט למרות הרוב הרפובליקני מבלי שהבית הלבן הצליח לבטא השפעה של ממש על התהליך.  ועדות מיוחדות שמפקחות על פעילות הממשלות קמו בפרלמנטים רבים לרבות בכנסת ישראל.  בכנסת ישראל פעלה ועדה מיוחדת לנושא קורונה עוד לפני שהיה הסכם קואליציוני (עם ההסכם, יו״ר הועדה הוחלף בח״כ מטעם הקואליציה).

חשוב לציין שלא רק מדובר כאן בשינוי במאזן בין ממשלות לפרלמנטים.  הזירה הפרלמנטרית חוזרת להיות מקום של דיון על מדיניות ציבורית בשעה שזירות החלופיות שקמו בדור האחרון כגון אולפני טלוויזיה וכנסים אקדמיים פחות זמינים בתקופה של ריחוק חברתי.  זוהי זירה חשובה גם כן מול השתיקה (בינתיים) של החברה האזרחית הבינלאומית.  ציבורים שלמים מגלים מחדש לא רק את הגבולות ולא רק את מדינות הרווחה, אלא גם את הפרלמנטים הלאומיים כזירה של ויכוח והכרעה בסוגיות הערכיות שהמשבר מציב בפניהם.

הערנות החדשה הזאת היא חיונית נוכח ניסיונות בלתי נמנעים של ממשלות לרמוס זכיות בדרך לטיפול יעיל במגפה.  לא מובטח שהפרלמנטריזם בפרט והדמוקרטיה בכלל יצליחו.  המגמה עוד עלולה להתהפך.  בישראל, למשל, הפעלתנות הפרלמנטרית נבעה מהמצב המיוחד של היעדר קואליציה והיעדר מנצח ברור אחרי שלוש מערכות בחירות.  עם כינון ממשלה חדשה, לא ברור שהצוהר לפעילות פרלמנטרית ייוותר פתוח.  במדינות אחרות, פרלמנטים נכנסו לריק שהותירו ראשי ממשלות לא אפקטיביים בעליל’ לפחות בפרוץ המשבר (בריטניה כדוגמה). וכל זה התרחש ברקע שיתוק ובלבול של ארגונים לא-ממשלתיים, בעיקר בינלאומיים.  אם מוקד המגפה יעבור ממדינות מפותחות למדינות עניות, ייתכן שהחברה האזרחית הבינלאומית תמצא את קולה מחדש.

היו גם אירועים שדחפו לכיוון ההפוך.  אם בישראל או בקנדה מאמצים של ממשלות לנצל מצב חירום להשתיק פרלמנטים גררו תגובות נגד, הרי שבהונגריה התוצאה שונה בתכליתה.  ההצבעה של הפרלמנט ההונגרי להעניק סמכויות כמעט בלתי מוגבלות לראש הממשלה אורבן עברה בהצלחה והאיחוד האירופי עוד לא מצא את הקשב או את המענה הדרושים להגיב כראוי.

אנחנו רגילים לחשוב על מצבי חירום כאירועים שמחזקים ממשלות ומחלישים פרלמנטים.  אז למה זה לא קרה כאן?  מוקדם לקבוע, אבל החירום הזה די שונה ממצבים שהכרנו.  אצביע כאן על שלוש הבדלים בולטים, למרות שישנם עוד. 

• ציר הזמן. ישנם משברים מתמשכים, אבל רובם ככולם מתחילים, או לפחות הופכים מאתגר למשבר, בהפתעה. עבור המדינות הדמוקרטיות, משבר הקורונה בא לאט, נתן חודש-חודשיים התרעה, ופקד מדינות שונות בלו״ז שונה ומשתנה. נכון לאפריל 2020, הלחצים שבדרך כלל דוחפים התעצמות של ממשלות על חשבון פרלמנטים, בתי משפט וחברה אזרחית לא קיימים במשבר הקורונה במידות שנצפו במשברים קודמים.  לחצים של זמן מניעים ריכוזיות של כוח אצל ראשי מדינה וזה לא קורה הפעם.  והצורך לפעול מול ממשלות אחרות, לתאם עם מדינות ידידות ולתמרן בין מדינות יריבות, הופך פרלמנטים ללא רלוונטיים, אבל שוב, זה פשוט לא המצב היום.
• היעדר שת"פ בינלאומי. בניגוד למתקפות טרור או משברים פיננסים, המשבר הזה בינתיים לא התלווה בשיתוף פעולה בינלאומי או במעורבות של ארגונים בינלאומיים. הקורונה מכה בחודשים האחרונים בעיקר במדינות מבוססות, ולמעט בסין - במדינות דמוקרטיות. ייתכן שכאשר המגיפה תתפשט במדינות עניות יותר זה ישתנה.
• יש עוד סיבה אחת לחשוב שהפוטנציאל של פוליטיקה פרלמנטרית עוד לא מומש עד הסוף במשבר הקורונה: יש ויכוחים ערים על הטיפול במגפה, אבל אין היבטים אידיאולוגיים ברורים לכל המחלוקות. המשבר דורש דיון והכרעה בסוגיות שקשורות לפרטיות, בריאות ציבורית, חינוך, תחבורה, איכות סביבה, מיסוי, רווחה וכו׳ באופנים שאינם צפויים ואינם מקוטלגים מראש בהתאמה למחויבויות אידיאלוגיות קודמות. כאשר מדינות דמוקרטיות יתחילו להסתגל למצב החדש, ויכוחים חדשים יתחילו במגוון נושאים ועם עמדות שבהכרח יפתיעו אותנו משום שהמצב כל כך חדש. 

מכל הסיבות הללו ועוד, זו הזדמנות לפרלמנטים להחזיר לעצמם את החשיבות כזירות דיון והכרעה שהם איבדו בעקביות במשך העשורים האחרונים.