13 ינואר 2020

התערבות רוסיה במלחמת האזרחים בסוריה הייתה מהלך נוסף בשורה של מהלכים גאו-אסטרטגיים רוסיים מאז עליית הנשיא פוטין לשלטון, שנועדו לקדם את מעמדה של רוסיה במישור האזורי והגלובלי. קדמו לה המלחמה בגאורגיה בקווקז, הפלישה לאוקראינה וסיפוח חצי האי קרים בים השחור. ההתערבות במלחמה בסוריה, בשיתוף פעולה הדוק עם איראן, מקנה לרוסיה נכסים בעלי חשיבות גאופוליטית רבה הן במזרח הים התיכון והן מעבר לו. בהיבט הישראלי, נתפסת המציאות החדשה בעקבות המלחמה בסוריה מורכבת, מאתגרת ומסוכנת. הנחישות הישראלית בבלימת ההתבססות האיראנית בסוריה ותקיפת יעדים איראניים באזור, מעמידה את רוסיה בדילמה מדינית. הסלמה אפשרית בלחימה בין ישראל ואיראן, תאיים על הישגים גאו-אסטרטגיים רוסיים באזור. על כן צפויה מתיחות גוברת ביחסי רוסיה ישראל, המנוגדת לאינטרס של שתי המדינות.

רקע - ישראל  מקיימת מדיניות בלתי מתפשרת של  בלימת התבססות איראן בסוריה, במסגרתה היא מציבה קווים אדומים לנוכחות איראנית לאורך הגבול הצפוני וכן מנהלת פעילות מתמשכת של תקיפות יעדים איראניים, כולל פגיעות בנפש.  

עד סוף 2018 הקפידה ישראל על מדיניות של עמימות לגבי תקיפות אלו. מדיניות זו הקלה על רוסיה להכיל את הפעילות הצבאית ישראלית. החל מינואר 2019 חל שינוי במדיניות הישראלית, שהתבטא במדיניות פומבית מוצהרת בנוגע לפעילות הצבאית-אופרטיבית, הן מצד הדרג המדיני והן מצד הדרג הצבאי הבכיר של צה"ל. במסגרת מדיניות זו, ישראל לקחה אחריות ישירה על חלק מתקיפות אלו.

היה זה ראש הממשלה, תחילה, שחרג ממדיניות העמימות. לאחרונה, נוספו הצהרות ישראליות שיש בהן כדי לאתגר את מסכת יחסי רוסיה עם ישראל בכלל וההבנות שלה לפעילות הישראלית בסוריה בכלל וכנגד איראן בפרט. שר הביטחון הנוכחי, נפתלי בנט, התבטא לאחרונה בפומבי ואמר שהשתנו כללי המשחק ושמעתה  "מי שיורה עלינו ביום לא יישן בלילה...המסר שלנו למנהיגי איראן פשוט: אינכם חסינים יותר". בנטלו  אחריות ישירה לתקיפות בסוריה, הוסיף שר הביטחון כי "הראינו לאיראנים שיש לנו כוח להגיב בעצמה, אנחנו יודעים שיש להם נפגעים, וככל הנראה גם הרוגים". (מעריב 20/11/2019)

מדיניות העמימות הקלה על רוסיה להכיל את הפעילות הצבאית של ישראל. השינוי למדיניות ישראלית פומבית מעמיד את רוסיה במצב של אי נוחות מל שותפיה האיראנים ובן חסותה, הנשיא אסד. אירוע בולט שהעמיד במבחן את ההבנה הרוסית למדיניות הישראלית בסוריה היה אירוע הפלת מטוס רוסי בסוריה על ידי ההגנה האווירית הסורית ב-20 בספטמבר 2018, במהלך פעילות אווירית ישראלית בסוריה. משרד ההגנה הרוסי הטיל את מלוא האחריות על ישראל, כינה זאת כהתנהלות חסרת אחריות, או רשלנות פושעת. לאחריו התייחס הנשיא פוטין לתקרית והגדיר אותה כשרשרת נסיבות טרגיות. במקביל, נדחתה בקשתו של נתניהו  לפגישה עם פוטין בימים שלאחר האירוע. פוטין הביע את הביקורת שלו על ישראל בכך שאפשר פגישה קצרה בלבד בשולי ועידה בינלאומית בפאריס.

השחיקה בסובלנות הרוסית לגבי תקיפות ישראליות בסוריה הסתמנה בעקבות תקיפה נרחבת של יעדים סוריים ואיראניים בסוריה על ידי חיל האוויר ב -20 בנובמבר 2019. התגובה הרוסית, כפי שביטא סגן שר החוץ סרגיי ורשינין, היתה " התקיפות השרירותיות של שטחים בריבונות סורית חייבות להיפסק. כל תקיפה מערערת את המצב עוד יותר" ...("הארץ" 8/2/2019). תגובת דוברת משרד החוץ הרוסי לתקיפה ישראלית זו היתה  "...במקרה הזה מדובר בסוריה, מדינה ריבונית, שצריכה להיות מחוץ לתחום. הסלמה של אווירה עוינת באזור אינה מתאימה לדעתנו לאינטרסים ארוכי הטווח של אף מדינה במזרח התיכון, וזה כולל את ישראל ."  ("הארץ" 8/28/2019).).

השלכות -   חשיבותה של המעורבות הצבאית של רוסיה בסוריה והתבססותה בה, נובעת מכך שזהו אינו מהלך רוסי העומד בפני עצמו ומתמקד בסוריה בלבד, אלא חלק מרצף של מהלכים גאו-אסטרטגיים  שנועדו לקדם את מעמדה הגאופוליטי של רוסיה מאז התפרקות בריה"מ, ולבסס את מעמדה הגאופוליטי במרחב הים השחור ומזרח הים התיכון.

למהלך גאו-אסטרטגי הרוסי בסוריה קדמה הפלישה הרוסית לגאורגיה ב- 2008 ובעקבותיה הקמת שתי מדינות חסות רוסיות בקווקז, דרום אוסטיה ואבחזיה, דבר שהקנה לה נכסים צבאיים ומדיניים באזור שהוא בעל חשיבות גאופוליטית משמעותית. מהלך נוסף ברצף המהלכים של הנשיא פוטין היתה הפלישה הרוסית לאוקראינה ב-2013, שעיקרו סיפוח חצי האי קרים, ובנוסף השתלטות כוחות מקומיים שבחסות רוסית על מזרח אוקראינה. בעקבות התפרקותה של בריה"מ והקמתה של הפדרציה הרוסית, נותרה בידה רצועת חוף קצרה של הים השחור וגישה מוגבלת לים התיכון. בסיסי צי הים השחור הרוסי הוחכרו לה על ידי אוקראינה שקמה אז כמדינה עצמאית, ועל כן נוכחותה של רוסיה בים השחור היתה תלויה בחסדי קייב. הפלישה הרוסית לאוקראינה העניקה לרוסיה לפיכך נכסים גאו-אסטרטגיים בעלי חשיבות, והחזיר לה מעמד דומיננטי בים השחור וגישה נוחה לים התיכון. ההישגים של רוסיה בסוריה  בעקבות ההתערבות הצבאית החל מ 2015, מקנים לה נכסים אסטרטגיים בעלי חשיבות באגן הים התיכון. הישגיה בסוריה משלימים הישגים גאו-אסטרטגיים רחבים שהם מעבר לסוריה עצמה.

סכום - מפגש בין שתי גישות גאו-אסטרטגיות מתנגשות, של רוסיה ושל ישראל, יוצר דינמיקה של הגברת מתיחות ביחסי שתי המדינות. ישראל נחושה לסכל את האיום הגאו-אסטרטגי של התבססות איראן בסוריה גם עד כדי ערעור היציבות של סוריה ובכך שיבוש המערכת האסטרטגית הכוללת שהקימה רוסיה במרחב בין הים השחור לים התיכון.  רוסיה  נחושה לשמר את הישגיה האסטרטגיים במרחב זה ואת היציבות בסוריה כמפתח להישגיה אלו. מצב זה הוא אתגר ליחסי שתי המדינות להן עניין הדדי בקיום דיאלוג חיובי. עם זאת, למציאות זו פוטנציאל של מתיחות גוברת ועימות בלתי נמנע ביחסי רוסיה ישראל.

רוסיה מצויה בעמדת מיקוח נוחה מול ישראל. יחסי שתי המדינות מנוהלים "בדיפלומטיה אישית", במגעים אישיים בין ראשי שתי המדינות, ויחסי המדינות בהקשר הסורי ודאי יעלו בפגישה הצפויה ביניהם במהלך בקור הנשיא פוטין בישראל, החודש, ב 22 ינואר 2020 . מגמת הדינמיקה של היחסים בין המדינות, הפשרות שתתבקש ישראל לעשות ומידת היענותה להן, עתידה להתבהר בעקבות הפגישה. זאת אם לא פומבית, אזי תתבהר לשני הצדדים עצמם.