שני מפגשים קיים יחיא סנוואר בשבוע שעבר (9–10 במאי 2018). האחד עם צעירי עזה והשני עם עיתונאים זרים. ניתוח הדברים שאמר לצעירים ולעיתונאים הזרים מלמד על כך שסנוואר מבין היטב שבעידן האזורי והעולמי שנוצר, לא גדודי עז אלדין אלקסאם יכריעו בשאלת הלגיטימציה הפוליטית שלו ושל חמאס כישות שלטונית, אלא דווקא הצעירים וכלי התקשורת. הצעירים האוחזים בקלע, בצמיגים הבוערים, בבקבוקי התבערה ובעפיפוני האש מצד אחד, והעיתונאים האוחזים בעדשת המצלמה מצד שני, עשויים לסייע לו להשיב את הבעיה
הפלסטינית ואת תנועת החמאס למרכז השיח האזורי והבינלאומי. במפגשים האלה, התייחס סנוואר לשש סוגיות מרכזיות.
הסוגיה הראשונה – מאבק שחרור לא אלים המקדש את החיים ולא את המוות
סנוואר הבהיר כי הם מנהלים מאבק בלתי אלים של לוחמי חירות ולא של טרוריסטים, שמטרתו להשיב את הבעיה הפלסטינית לסדר היום העולמי ולאפשר לעם הפלסטיני לשוב למולדתו ולנהל חיים של כבוד מחוץ לכלא שבו הם כלואים למעלה מעשור. לשם כך הקפיד להשתמש בשם התואר "סלמיה" (לא אלימה) כאשר התייחס לתהלוכות השיבה וכן השתמש בפעל "אצ'טר" (נאלץ) כאשר התייחס להתנגדות החמושה כדי להסביר שהשימוש בכוח הוא אילוץ וברירת מחדל. "העם הפלסטיני יצא כדי לדפוק על גדר הכלא הזה חזק.... והוא מבקש להשיב את זכויותיו ולפתור את בעיותיו בדרכים לא אלימות ככול האפשר.... חשוב להמשיך ולא לנקוט בפעילות צבאית בשלב הזה עד שנפיק את התועלת הנדרשת...דבר אחד אנחנו ערבים לו – הפעילות הזאת לא תהא אלימה. המוני העם הפלסטיני לא יהוו סכנה לאיש..."[1]. סנוואר המודע לתחושת המיאוס של העולם המערבי כלפי השיח של תנועת "האחים המוסלמים" המקדש את המוות (فن الموت – אומנות המוות), השתדל להציג את חמאס ואת העם הפלסטיני כחפצי חיים ולא כמבקשי מוות. יחד עם זאת, הוא הקפיד לומר שהם אינם מוכנים למות מוות איטי ואם יידרשו ימותו מות קדושים. "העם הפלסטיני הוא עם חפץ חיים, שלום ויציבות אבל בהיעדר קשב עולמי וישראלי לטרגדיה שלו הוא עלול לבחור חלופות אחרות... לא ייתכן שנמות מוות איטי..."[2]. סנוואר איש מפוקח והוא מודע לעליונותה הצבאית הברורה של ישראל ולאי-יכולתה של תנועת החמאס להביא להבסתה. בריאיון שקיים מבית הכלא הישראלי עם העיתונאי יורם בינור הוא הודה "אין ביכולתנו לפרק את ישראל. אני חושב שעמדתנו תהיה – לתמוך בכל דבר שירגיע את האזור... אנחנו עקשנים, וכפי שמיררנו את החיים לישראלים בתקופת ההתנגדות לכיבוש, נמרר להם את החיים בדיאלוג על ההודנה. בסופו של דבר אם נגיע להודנה, ארוכה או קצרה, נכבד את ההודנה , ונוכיח לכל העולם כפי שהוכחנו תמיד, שאנחנו עומדים במילה שלנו... אני מקווה שנגיע להודנה הזאת ...אני מבקש מהישראלים להבין את עמדתנו. אנחנו לא נכיר בזכותה של מדינת ישראל אבל מוכנים ללכת להודנה ארוכת טווח שתביא את האזור לתקופה של רגיעה ושגשוג, לפחות בזמן של הדור שלנו, ואולי זה יעבור לדור השני..."[3].
אבל סנוואר, הממלא כיום תפקיד פוליטי רשמי כראש הלשכה הפוליטית של חמאס בעזה זהיר יותר במילותיו. הוא מעדיף לדבר על יציבות ו"שימור המצב השורר מאז 2014"[4] (מתכוון לסטאטוס קוו הביטחוני), ומכחיש קיומו של מו"מ ישיר עם ישראל על הודנה ארוכה או קצרה. זאת, ככל הנראה על רקע היעדר התקדמות משמעותית ביוזמת הפיוס הלאומי מול הרש"פ, היעדר נכונות ישראלית להסיר את המצור הישראלי, היעדר אישור מצרי לפתיחת מעבר רפיח באופן קבוע והכבלים שמניחים על ידיו שותפיו להנהגת חמאס ובעלי בריתו – הג'האד האסלאמי הפלסטיני והחזיתות.
למי ששכח, סנוואר מבקש להזכיר ש"אם הישראלים לא היו מענישים את חמאס על זכייתה בבחירות בשנת 2006 והיו מאפשרים לעם הפלסטיני לממש את הדמוקרטיה ולא היו מטילים עליו מצור, אזי התמונה הייתה שונה באופן ניכר, המצב היה מצוין, והאזור היה נהנה מיציבות".[5] סנוואר מותח קו ישר בין היהירות והניכור הישראלי כלפי זכויות העם הפלסטיני ובין ההתנגדות החמושה, ולדבריו "זה מה שמאלץ את העם הפלסטיני ללכת בדרך המאבק וההתנגדות כדי להשיב את זכויותיו".[6] יחד עם זאת, סנוואר הביע תקווה: "שלא נגיע לשלב שבו נצטרך לחשוב על חלופות אחרות..."[7] והבטיח ש"ההתנגדות החמושה תופעל רק אם ניאלץ לעשות זאת כפי שהחוק הבינלאומי והדתות מתירים זאת...".[8] השימוש שסנוואר עושה במשפטי תנאי מלמד במידה רבה על כך שהאיש פרגמטי ונכון לייצר מציאות אחרת, של הודנה ולא של מלחמה.
הסוגיה שנייה – מאבק שחרור של המונים
סנוואר מקפיד להציג את המאבק כהתקוממות של המונים הנובעת מתודעה קולקטיבית ולא מזעם ספוראדי או רעב,[9] כדי להבליט את העממיות של תנועת החמאס ואת יכולתה לגייס המונים למערכה נגד ישראל. זאת בניגוד לימי הזעם הספוראדיים בגדה המערבית ובמזרח ירושלים שמתנהלים ללא תמיכת הרש"פ, ובניגוד לשביתות הרעב הקצובות בזמן של האסירים בבתי הכלא. "מה שקורה בתהלוכות השיבה אינו גל זעם או מרד של רעבים ונצורים אלא מרד של המונים כמו שקרה באנתפאדות הקודמות", הוא מסביר.[10]
הסוגיה השלישית – הצעירים נכס פוליטי ו/או פצצה מתקתקת
תנועת החמאס פועלת היום בתוך סביבת שיח תוססת, זועמת ובעיקר בלתי צפויה, וסנוואר עצמו מודע לכך שיכולתו לצפות מה יהיה ב-14 למאי מוגבלת.[11] הצעירים הפלסטינים, בדומה לאחיהם במדינות ערב, עלולים לצאת מכלל שליטה ולגרור את האזור לכאוס וחוסר יציבות. במצב הזה, שבו "הנמר המורעב יטרוף את כול מי שצר עליו, לא חמאס ולא הפלגים האחרים ישיבו אותו חזרה לכלוב, אלא ילכו עימו",[12] כך לדברי סנוואר.
סנוואר קשוב לקולות הביקורת הנשמעים בקרב המשכילים הפלסטינים, האסלאמיסטים והמרכסיסטים הקוראים להשיב את התודעה הלאומית שאבדה לעם הפלסטיני, אבל הוא דווקא נותן אמון בתודעה הלאומית של הצעירים, וביכולתם להשיב איזון וניצחון לבעיה הפלסטינית"[13]. סנוואר מפוקח ומודע לכך שלא די להתחנף ולפרגן לצעירים וחשוב להעניק להם תקווה וחיים של כבוד. "אם הם יאבדו את התקווה לחיים של כבוד הם יהפכו לפצצה מתקתקת שעלולה להתפוצץ בכל עת..."[14], הוא מזהיר. חשוב להקשיב לאזהרה של סנוואר, וללמוד לקח מהטעות שעשינו כשלא הקשבנו ליאסר ערפאת, שאמר שהוא הולך ומאבד שליטה אחרי פתיחת מנהרות הכותל (1996).
הסוגיה הרביעית – אחריות לאומית
לסנוואר חשוב להציג את חמאס כתנועה אחראית מבחינה לאומית, ולכן הוא מנסה לשמוט את הטענה לפיה חמאס עושה שימוש בכספי האזרחים לצורך בניית הכוח הצבאי; "לא לקחנו גרוש אחד מכספי המיסים של האזרחים או מכספי התמיכה שהגיעו כדי לממן את הצרכים ההומאניים.... הכספים שהגיעו לבניית הכוח הצבאי של גדודי אלקסאם הגיעו מתורמים... ובניית הכוח הזה היא חובה לאומית, וההיסטוריה לא תרחם עלינו אם נזלזל בכך".[15] כמו כן, הוא מדגיש את המאמץ שהתנועה עושה למען האחדות הלאומית והוא משתמש בתהלוכות השיבה כדי להפעיל לחץ מלמטה על הרש"פ ולאלץ אותה להתפייס ולחלוק את השלטון עם חמאס. "הדלת לא נסגרה ואנחנו משוכנעים שלתהלוכות השיבה תהייה השפעה על מימוש האחדות".[16] סנוואר, השואף כנראה ביום מן הימים לעמוד בראש אש"ף, מעדיף להציג עמדה ממלכתית מזו של אסמאעיל הנייה הרומז על אפשרות לכינוף גוף מקביל לאש"ף. סנוואר דווקא בוחר להתייחס לאש"ף כאל "הישג לאומי גדול שחובה לשמור עליו בכול הכוח",[17] והוא מבטיח ש"חמאס לא הולכת להקים מסגרות חדשות כי זה לא לטובת הפלסטינים".[18]
הסוגיה החמישית – יחסי חוץ
סנוואר הבהיר, כי תנועת החמאס והעם הפלסטיני מעוניינים ביחסים טובים עם כל מדינות העולם. עוד הוא אמר, כי הבעיה שלהם היא עם הכיבוש הציוני שכבש את האדמה שלהם ולא עם היהודים מבחינה דתית. כאשר נשאל על יחסי התנועה עם איראן, הקפיד לשבח את איראן על תמיכתה המרשימה בעם הפלסטיני ועל התפקיד שמילאה בפיתוח יכולותיהם ואף דאג לומר שכל פגיעה במדינה ערבית או אסלאמית פוגעת גם בהם[19] (רמז להתקפות חיל האוויר הישראלי על בסיסי הצבא הסורים והאיראנים). יחד עם זאת, נראה, שהוא מבין היטב שרק מצרים יכולה לאפשר לתושבי עזה לנשום לרווחה ולכן בחר להציג את המדיניות של חמאס כנגזרת מטובת העם הפלסטיני בלבד.
הסוגיה השישית – התקשורת
חמאס מתקשה להשיג מעמד של שחקן פוליטי לגיטימי בעיני העולם, ולכן סנוואר משתמש בנוכחות הפיזית של כלי התקשורת בזירה העזתית כדי להשיג שלוש מטרות. הראשונה – להשיב את הבעיה הפלסטינית לסדר היום העולמי. לשם כך, הוא מרבה להשתמש במילים וביטויים הנגזרים מהשורש ע.ו.ד כמו "עודה" (שיבה) ו"יעיד" (ישיב). השנייה - לאלץ את ההמונים הפלסטיניים לדבוק בהנחיות שנקבעו על ידי המארגנים כדי לשמר דימוי של לוחמי חרות ולא טרוריסטים בדעת הקהל הבינלאומית. השלישית, לאלץ את חיילי צה"ל לנהוג איפוק כדי לשמר את הדימוי הישראלי המוסרי בעיני העולם ולמנוע הפעלת לחץ על ישראל. סנוואר הודה כי "העיתונות ממלאת תפקיד חשוב בסיקור המתרחש בתהלוכות השיבה והיא יכולה להשפיע על מה שקורה באופן כללי. אנחנו ננהל שיח באמצעות המצלמה שלכם, הקולות שלכם, העטים שלכם, המצפון והערכים ההומאניים. אנחנו מאמינים שהמצלמה שלכם יכולה להציל חייהם של אלפים. למצלמה כוח מרסן והיא עשויה לרסן את השימוש בכוח מוגזם על ידי כוחות הכיבוש בימים הבאים".[20]
אין זו הפעם הראשונה שסנוואר משתמש בתקשורת כדי לחולל שינוי בתודעה הישראלית והמערבית. הוא עשה זאת גם כשהיה כלוא בישראל, כפי שהוזכר לעיל, בריאיון עם העיתונאי יורם בינור: "אני חושב שהתקשורת הישראלית חייבת לכוון את אור הזרקורים לסוגיית ההודנה, ומכוני הסקרים חייבים לשאול את השאלה – האם הציבור הישראלי מוכן ללכת להודנה עם החמאס. והיא צריכה לשאול את המנהיגים המתמודדים בישראל במערכת הבחירות הבאה, האם הם מוכנים ללכת על זה, ולקבוע את סדר היום על הסוגיה הזאת – של ההודנה".[21]
לסיכום
חמאס נמצאת באותה צומת הכרעה, בה נמצאה הנהגת החוץ של אש"ף עם פרוץ אנתפאדת 1987. הנהגת הפנים הפלסטינית בגדה המערבית וברצועת עזה החליטה אז לרענן את דפוסי מאבק השחרור הלאומי ולהציג דפוס חדש של מרי אזרחי במקום המאבק המזוין שכשל וננטש על ידי הנהגת החוץ של אש"ף. חשש האחרונה לרלבנטיות וללגיטימציה הפוליטית שלה, גרם לה למהר וליטול לידיה את המושכות. היא הקימה את המפקדה הלאומית והשתלטה על שיח האנתפאדה.
כמו אז, כך היום, הנהגת החמאס שכשלה במאבק המזויין מאותגרת על ידי שיח של מאבק אזרחי בלתי אלים שיזמו ארגוני החברה האזרחית והצעירים המשכילים בעזה ומחוצה לה. החשש לאבד את מעמדה ההגמוני בעזה מביא את חמאס למהר ולהשתלט על השיח. בעל כורחו, הפך סנוואר למשרתם של "שני אדונים" והוא מתהלך ביניהם כלוליין על חבל דק. מצד אחד, הוא אינו יכול להתעלם מהזרוע הצבאית שמתוכה יצא וממנה הוא שואב את עיקר כוחו. ומצד שני, הוא אינו יכול להתעלם מהחברה האזרחית הדורשת אחדות לאומית ושינוי מהותי בדפוס המאבק מול ישראל. על רקע הדיסוננס הזה שבתוכו פועל סנוואר, אין זה מפליא שהוא שב לאנתפאדת 1987 ואומר: "חמאס החלה את דרכה בשנת 1987 באופן לא אלים אבל נאלצה לפנות להתנגדות חמושה בגלל הצעדים שנקט הכיבוש נגד המפגינים הלא אלימים".[22]
כלומר – פרדיגמת המאבק של תנועת החמאס היא "משתנה תלוי" והיא נעה בין פרדיגמת מאבק אזרחי לפרדיגמת מאבק מזוין בהתאם לתגובת הסביבה שמולה ובתוכה היא פועלת. בדבריו אלה גלומים שני מסרים. המסר הראשון, לארגוני החברה האזרחית – חמאס, בגלגולה הראשון כ"אלמג'מע אלאסלאמי" כבר ניסתה את המאבק האזרחי והוא לא צלח בגלל המדיניות הישראלית. המסר השני, לזרוע הצבאית של חמאס – מאבק אזרחי הוא מרכיב נוסף באסטרטגית המאבק של חמאס, ואם המדיניות הישראלית תשתנה, אין להוציא מכלל אפשרות שגדודי עז אלדין יצטרכו לכפוף את נשקם למנגנוני הביטחון של הישות השלטונית הממלכתית. כנראה, רק אחרי שהשלב הזה של מרי אזרחי המלווה באלימות מתחננת יגיע לשיאו, שני הצדדים הישראלי והפלסטיני ישובו אל שולחן המשא ומתן, אבל רצוי שהפעם המתווך יהיה מתוך המזרח התיכון ולא מחוצה לו. כי רק מי שמבין היטב את הקודים והנוהגים התרבותיים עשוי לזכות באמון שני הצדדים ורק הוא יוכל לקרב בין הצדדים.
[1] https://hamas.ps/ar/post/9114/السنوار-مسيرات-العودة-وكسر-الحصار-مستمرة-حتى-تحقيق-أهدافها
[2] שם.
[3] https://www.youtube.com/watch?v=ng7CfNXhlzw
[4] ראה הערה 1
[5] שם.
[6] שם.
[7] שם.
[8] שם.
[9] https://www.alaraby.co.uk/politics/2018/5/9/السنوار-مسيرات-العودة-استنزفت-قدرات-الاحتلال-الإسرائيلي
[10] שם.
[11] https://hamas.ps/ar/post/9114/السنوار-مسيرات-العودة-وكسر-الحصار-مستمرة-حتى-تحقيق-أهدافها
[12] ראה הערה 9.
[13] ראה הערה 1.
[14] שם.
[15] שם.
[16] שם.
[17] שם.
[18] שם.
[19] שם.
[20] שם.
[21] ראה הערה 3.
[22] ראה הערה 1.