לאורך ישראל, ממזרח למישור החוף, מגבעות הגליל המערבי הצופות על מישור החוף הצפוני ועד גבעות יהודה החולשות על מישור החוף הדרומי, משתרע ציר הגבעות. ציר זה הוא אזור מעבר בין שתי חטיבות נוף עיקריות בארץ ישראל – מישור החוף ורצועת ההרים המרכזית. חוברת זו תתמקד בהתיישבות במרכז ציר הגבעות, מאום אל פחם בצפון ועד אזור מודיעין בדרום. אזור המחקר כולל כארבעה ק"מ ממערב לקו הירוק, אזור מפגש בין שיפולי הגבעות ואזור המרזבה של השרון, שהוא אזור ספר מדיני.
האמת שהם אינם מבינים בדמוגרפיה, אבל מבינים היטב בשטיפת מוח לאומית. הם יודעים שאם מציפים את הציבור בשקרים ובמידע מעוות וחוזרים על השקר שוב ושוב – השקר הופך לאמת. כך קרה במקרה שבו נעסוק במסמך הזה: אם מספרים לנו שאין ערבים בשטחי יהודה ושומרון ושהאחרונים מהם כבר בדרך לחו"ל... אז באמת כבר אין שם ערבים, וסיפוח השטחים יכול להיעשות ללא שום איום על המדינה היהודית. מהדורה חדשה זו תחזור ותנסה להסביר בלשון ברורה ובדוגמאות לכל מי שעדיין רוצה לדעת את הנתונים הדמוגרפיים בכל ארץ ישראל ולהבין לאן הימין הרדיקלי מוביל את מדינת ישראל.
מאז מלחמת השחרור 1949-1947 לא עמדה מדינת ישראל מול אוסף כה גדול של איומים אסטרטגיים כמו בשנת 2015 חזית הפנים בוערת, חזית החוץ עוברת שינויים כבירים, והמנהיגות עוסקת רק בשולי, במותג, במליצות, בהסטת תשומת הלב מן העיקר לטפל. בחוברת זו מתוארים האתגרים שבהם צריכה להתמקד ההנהגה בישראל. התוויה מדינית להגברת החוסן הלאומי, מדיניות כלפי הבדווים, פיזור אוכלוסייה, דאגה לבריאות, לרווחה, לחינוך, לצפיפות המאיימת, לשינויי האקלים אך בעיקר למנוע את המהלך שכבר החלו בו (האנטי ציונים) של סיפוח שטחי יו"ש לישראל.
חוברת זו איננה עוד מאמר שגרתי, זו קריאת כאב כתובה בדם ולא בדיו, כמעט כמו זעקתו של אמיל זולא ב"אני מאשים" שלו. זו זעקה על עלילת דם מרושעת ומתמשכת נגד אנשים יקרים, העמלים קשה על פרנסתם אך בו בזמן מבטיחים לנו סלט וחלב טריים, צבע ירוק בעיניים, שימוש חכם וחשוב של הביוב שאנו מייצרים בערים... אך מעל הכל הם מבטיחים לנו ביטחון ביחד עם יתר מערכות הביטחון, לא יותר אך גם לא פחות מהם. בנושא זה עוסקת החוברת שלפניכם ומסבירה לעם ישראל, לנערי האוצר ובעיקר לכמה עיתונאים צרי אופק, מה שאמור להיות כל כך מובן מאליו.
יצירת הפנתיאון הלאומי בבית העלמין הישן בתל אביב בתקופת היישוב הייתה תוצאה וביטוי למקום המרכזי שהיה שמור לעיר העברית הראשונה בחיי היישוב היהודי בארץ-ישראל. מעורבותם של מנהיגי העיר ביצירת הפנתיאון ביטאה מודעות למשמעות תפקודו של בית הקברות העירוני כמקדש-מעט של הזיכרון הלאומי. חיבור זה מתעד ומנתח את יצירת הפנתיאון הלאומי בבית הקברות הישן בתל אביב בתקופת היישוב כתהליך היסטורי של יצירת נוף זיכרון מקומי. במרכז הדיון נמצאים המעורבות המוסדית של ועד הקהילה ועיריית תל אביב ופועלם של אדריכלים ופסלים לכינון המרחבי ולעיצוב האדריכלי של הפנתיאון הלאומי. הדיון ההיסטורי עוסק בקביעת מקום קבורתם של גדולי האומה, בעיצוב המצבות שעל קברי חללי המאורעות ואנשי השם ובתוכניות לשיפור ולשיקום נוף הזיכרון המקומי.
מאז מלחמת השחרור ב-1949-1947 לא עמדה מדינת ישראל בפני אוסף איומים אסטרטגיים עליה כמו בשנת 2015! חזית הפנים בוערת, חזית החוץ עוברת שינויים כבירים... והמנהיגות זו של עד 2015 וזו הרצה להנהיג אחרי 2015 עוסקת רק בשולי, במותג, במליצות, בהסטת תשומת הלב מן העיקר לטפל אך המציאות אם לא מטופלת בזמן הופכת מבעיה קטנה לגדולה עוד יותר. אנו מצפים מכם הרצים לכנסת, התוויה מדינית להגברת החוסן הלאומי, כלפי הבדווים, פיזור אוכלוסייה, דאגה לבריאות, לרווחה, לחינוך, לצפיפות המאיימת, לשינויי האקלים אך בעיקר למנוע את המהלך שכבר החלו בו (האנטי ציונים) של סיפוח שטחי יו"ש לישראל!
במסמך זה אנו מסיבים את תשומת הלב לצורך בהתמודדות עם הצפיפות הקשה לא רק בהקמת איים ועלייה לגובה אלא גם מציעים לרדת אל התת-קרקע. המהלך של ירידה לתת-קרקע וניצול יתרונותיה הרבים הם עדיין בעיקר רעיון, ואנו קוראים לזרזו כדרך חיים במדינה הקטנה שלנו. המינהור טומן בחובו מגוון פתרונות לאתגרי התקופה: החל מצפיפות ודוחק שמעל הקרקע וכלה בהתמודדות הביטחונית, וגם כאחת הדרכים להתמודדות של ישראל עם שינויי האקלים.
למצרים מקום בל יימחה בהיסטוריה האנושית. היתה צור מחצבתן של הפירמידות, של אבן הרוזטה ושל הספרייה הגדולה באלכסנדריה, חותמה היה טבוע על העולם העתיק כולו. מצרים המודרנית אינה דומה לקודמתה העתיקה. תושביה כיום אינם צאצאי העם המצרי הקדום, לא אתנית ולא תרבותית. זאת מדינה הנמצאת במצב של אי-סדר חברתי ופוליטי והתלויה במובנים רבים בסביבתה הקרובה והרחוקה. מצרים עומדת כיום בצומת דרכים פוליטי וגאופוליטי. זו לה שעת מבחן, מבחן הקשור בטבע, באדם ובפוליטיקה האזורית והבינלאומית. מבחן קשה זה אינו סוגיה מצרית פנימית בלבד. למצרים חשיבות אזורית, אף שהיא לא בשיא כוחה. בעֵרה שתידלק במצרים עלולה להתפשט לאזור כולו על כן, להתפתחויות במצרים יכולות להיות השלכות רחבות לישראל. חשוב אפוא להכירה ולהבין את הנושאים המורכבים המעצבים את דמותה בשנת 2014.
במסמך זה מוצגות מספר הצעות בתחום הטכנולוגי והן בתחום האדריכלי לבניית מתקנים ימיים שיענו על הצרכים התשתיתיים המורכבים העומדים בפני מדינת ישראל ושכנותיה. עיקר שליחותו של המסמך הוא להעלות למודעות הציבורית והשלטונית את הפוטנציאל הגדול הטמון ביציאה אל הים ולקרוא להקמת צוות לאומי לבדיקת היתכנות להקמת מתקנים ימיים לצרכי תשתיות לאלתר ולפיתוח אורבני בעתיד.
משך שנים רבות היה המודיעין המשטרתי כלי חיוני להשגת אפקטיביות במאבק בפשיעה המאורגנת, בשחיתות השלטונית, בהפרות סדר מאורגנות ובסוגיות רבות אחרות, שלרבות מהן קשר ישיר לביטחון הלאומי של ישראל. אולם, בשנים האחרונות עוקרו יכולותיו. סיבה מהותית לכך היא הגדרתן בחוק של כלל פעולות המודיעין ותוצריהן כ"חומר חקירה". משמע, איש המודיעין והחוקר הם היינו הך בעיני בית המשפט, ופעולות המודיעין הן פעולות חקירה, הנחשפות לעין כל! התוצאה – משפטים כנגד רוצחים ופושעים חמורים מתבטלים, למרות ראיות משמעותיות שנצברו כנגדם, והם מסתובבים חופשי. זאת, כיוון שהמפתח לגילוי מעשיהם היה המידע המודיעיני, ובשל הצורך שנוצר בהגנה על מקורות מידע משטרתיים.
ירדן, ובשמה האחר הממלכה ההאשמית, שכנתה המזרחית של ישראל והמדינה הערבית השנייה שנחתם אתה חוזה שלום, אינה נמנית עם המעצמות האזוריות. זו מדינה קטנה וחלשה בתחומים רבים ובעלת בעיות מגוונות. חלקן נובעות מתנאים גאוגרפיים לא קלים, חלקן פרי נסיבות היסטוריות, פוליטיות וגאופוליטיות, בעיקר על רקע דמוגרפיה וכלכלה ובעיות ביטחוניות המשולבות בהן. חיבור זה נועד להעניק לקורא את המידע על מצבה של ירדן הנוכחית. הוא מורכב מתת-פרקים נושאיים, כגון גבולות וחלוקה פנימית, אקלים, מים, סוגיות דמוגרפיות, כלכלה ותחבורה וסקירה קצרה של יחסי ירדן עם שכנותיה הקרובות. המחברים מבקשים להדגיש כי החיבור נכתב על סמך מקורות נגישים לציבור הרחב באמצעות כלים של גאוגרפיה רגיונלית, בדגש על הקשר הלא ניתן לערעור בין תחומי המרכיבים הפיזיים-אקלימיים לגאופוליטיקה.
במסמך הנוכחי אנו מביאים לידיעת הנוגעים בדבר פתרון לאחד הקשיים במימוש רעיון הקמת האיים המלאכותיים בים התיכון, והוא המחסור בחומר מילוי להקמת איים בישראל. למיכאל בורט כותב הפרק על השדרה הכחולה יש רעיון היכול לתת מענה למגבלה זו, והוא מציע להתחיל לנסות את ישימותו.
במותניה הצרות והצפופות של ישראל אין עתודות קרקע נוספות לכל הצרכים הגדלים והולכים ולפיכך לא תהיה לישראל ברירה אלא "לפלוש" אל הים כדוגמת הולנד, יפן או סינגפור. על הצורך ביציאה אל הים כותב בן גוריון כבר בשנת 1932 "מבחינה יישובית, כלכלית ופוליטית יש לראות בים התיכון לא את גבולה אלא את המשכה של ארצנו."
על רקע תקופה זו בה עוברת טלטלה היסטורית על המזרח התיכון, המאופיינת בהשתנות דרמטית, בהתהוויות חדשות ובעליית איומים והזדמנויות, מדינת ישראל מגדירה לעצמה מחדש את סדר העדיפות הלאומי, וצה"ל בוחן את יעדיו העתידיים ומגבש לעצמו תוכנית עבודה רב-שנתית. בעבודה זו, נלקח בחשבון ההקשר האזורי והאופרטיבי החדש דלעיל, והונח הידע המאפשר לצה"ל ולרשויות מדינת ישראל לבחון את תשתיות התחבורה הלאומיות ואת כושרן לשאת שינוע סד"כ צה"ל בעת עימות נרחב.
חוברת זו איננה עוד מאמר שגרתי, זו קריאת כאב כתובה בדם ולא בדיו, כמעט כמו זעקתו של אמיל זולא ב"אני מאשים" שלו. זו זעקה על עלילת דם מרושעת ומתמשכת נגד אנשים יקרים, העמלים קשה על פרנסתם אך בו בזמן מבטיחים לנו סלט וחלב טריים, צבע ירוק בעיניים, שימוש חכם וחשוב של הביוב שאנו מייצרים בערים... אך מעל הכל הם מבטיחים לנו ביטחון ביחד עם יתר מערכות הביטחון, לא יותר אך גם לא פחות מהם. בנושא זה עוסקת החוברת שלפניכם ומסבירה לעם ישראל, לנערי האוצר ובעיקר לכמה עיתונאים צרי אופק, מה שאמור להיות כל כך מובן מאליו.
סין זוכה בשנים האחרונות להתייחסות אמביוולנטית. מצד אחד מתפעלים מהנס הכלכלי שלה, מצד שני עולות חששות על השפעתה העתידית על המערכת הבינלאומית והמושגים 'האיום הסיני' או 'הקולוניאליזם הסיני' עולים מצד כלכלנים, גאופוליטיקאים ואנשי צבא בעיקר מערביים. אנטון ברקובסקי וארנון סופר מנהלים דיאלוג בנושא זה.
בתקופת שושלת אסד: גאוגרפיה, משאבי טבע, דמוגרפיה, מיעוטים שבטים ועדות, יחסים עם מדינות האזורהחוברת עוסקת בתחום הגאואסטרטגי של השפעות שינויי האקלים על ישראל ועל שכנותיה הקרובות והרחוקות, ותוך כדי התעמקות בנושא, נשאלו שאלות חובקות עולם, כמו לאן צועד עולמנו, אם אכן התהליכים בהם עסקנו אמנם יתממשו. מדובר בשינויים של כל אורחות חיינו הפרטיים, הלאומיים והגלובליים גם יחד. הפרק הראשון של החיבור מוקדש לשחזור הניסיון התיאורטי והאמפירי ארוך השנים בכל הנוגע לתפיסת האקלים והנושאים הגאופוליטיים הקשורים בו, ובהתמודדות האנושית בשינויי האקלים ותוצאותיהם. בין היתר, נבחנו השפעות על צריכת אנרגיה, מזון, תחבורה וכן השלכות מרחיקות לכת על ציוויליזציה שלמה, כמו המוסלמית, למשל. הפרק השני מנסה לתרגם את שינויי האקלים ותוצאותיהם במזרח התיכון, בעיקר במדינות הנוגעות לישראל (כמו מצרים, סוריה וטורקיה) לתחזיות גאופוליטיות. כמובן שתת-פרק מיוחד מוקדש לישראל.
בתקופת שושלת אסד: גאוגרפיה, משאבי טבע, דמוגרפיה, מיעוטים שבטים ועדות, יחסים עם מדינות האזור וכדומה. הניסיון להבין את סוריה המשתנה לנגד עינינו חשוב מאד לביטחון הלאומי של מדינת ישראל, על רקע תפקידה המרכזי של סוריה בסביבתנו וההשלכות העלולות להשפיע על המזרח התיכון בכלל ועל ישראל בפרט". מתוך ההקדמה של האלוף יוסי בידץ.
סקירה כללית על החברה החרדית, המבוססת על מחקרים רבים הנוגעים לה, והוא ערוך באופן שנועד לשרת את תכליתו העיקרית והראשונה במעלה: להציג לפני הקורא המשכיל שזו לו הפעם הראשונה - ואולי אף היחידה - להיפגש עם מסמך העוסק בחברה החרדית, תמונה רחבה ככל האפשר של חברה זו. הספר מציג בקצרה את ההיסטוריה של החברה החרדית, את המבנה הפנימי שלה, תהליכים העוברים עליה וסוגיות עכשוויות גאוגרפיות-חברתיות-כלכליות הנוגעות לה. לכל אחת מאלו יוחד פרק נפרד בספר, כך שלעיני הקורא מצטיירת תמונה מפורטת יותר על הנושא שבגינו ניגש לקריאת הספר מלכתחילה - אם זה איש צבא, איש ממשל, איש חינוך, איש תקשורת, יזם עסקי וכל קורא באשר הוא, הרוצה לדעת יותר - ובלי תכסיסים תקשורתיים - מיהי אותה אוכלוסייה שמשקלה בחברה הישראלית עולה בהתמדה ועד כמה יש מקום ל״דו-קיום בשלום״ בינם לבין יתר ה״שבטים״ החיים בישראל של שנת 2012.
כתיבת נהלים ותורת עבודה, הכנת תשתיות והיערכות פיזית בשטח. מניסיון מצטבר בשירותי החירום בעולם ניתן ללמוד, כי מטוסי כיבוי אינם הכלי האולטימטיבי במלחמה נגד שריפות בכלל, ובישראל בפרט. מטוסים אינם יעילים במגוון משימות נלוות שעולות מצורכי ביטחון הפנים והעורף הישראלי, לרבות שריפות בשטחים אורבניים. מסוקים הם הכלי האופטימלי לעמידה בחזית הביטחון האזרחי. בכוחם לתת מענה למגוון אירועים ולספק את התמורה הטובה ביותר להשקעה הכספית.
ניתוח יסודי של סוגיית המצפים בגליל המרכזי ומנגנון המיון ביישובים אלה מצריך ידע, הבנה ויכולת אנליטית מחקרית, החורגים בהרבה מהתחום הצר של המשפט; זאת סוגיה בין-תחומית מובהקת. למרבה הצער, משפטנים מסוימים התחילו להאמין כי הם אכן בעלי ידע והבנה חובקי עולם גם בתחומים שאין להם כל זיקה אליהם. יתרה מזו, ממרומי מגדלי הפאר בתל אביב ומתוך תפנוקי קרנות מחקר ומכונים לדמוקרטיה ושלום, קשה – קשה מאוד – לראות נכוחה מה מתרחש בתחתית האולימפוס. ראייה שתומת-עין זו של מבקרי התיקון החקיקתי, בצירוף חוסר ידע או נאיביות, מובילה אותם למסקנות שהן חסרות כל אחיזה בקרקע המציאות. טוב עשו אפוא חברי הכנסת בהפעילם היגיון בריא, שפיות ונורמליות.
אוסף המאמרים עוסק בנוף התרבותי - תחום בו נפגשים ענפי דעת כגון גאוגרפיה תרבותית, תכנון סביבתי, אמנות וספרות, היסטוריה, חינוך וידיעת הארץ. אלה מחברים את העיון בהווה עם העיון בעבר ובעתיד של נוף הארץ. חלק מהמאמרים עוסקים בחקר הנוף התרבותי כיציר דמיונם של מהנדסים, מתכננים, חוזים, אדריכלים ויזמים. מאמרים אחרים מעמידים במרכזם את העיון בנושא שימור של נופים מעשי ידי אדם ההולכים ונהרסים בכוח הפיתוח היישובי. עיונים נוספים עוסקים בפרשנות ייצוגים תרבותיים בהם משתקפים נופים כגון ספרות ושירה, ספרי לימוד בבתי ספר, צילומי נוף או חקוקים באבני זכרון. לצד מחקר נופים בעלי נוכחות מוחשית בנוף, ישנם המפנים את מבטם לעבר הנופים המדומיינים והפנטסטיים המהווים אף הם מרכיב בעיצוב הזהות התרבותית.
לשמאל הרדיקלי אני משייך קבוצה של אקדמאים ישראלים, באקדמיה ומחוצה לה, השואפים להפוך את ישראל ל"מדינת כל אזרחיה" או ל"מדינה דו-לאומית" או "רב-לאומית" – מן הים ועד לקו הירוק או גם עד לירדן. קבוצת אנשים המאמינים כי יוכלו להתקיים במזרח התיכון ללא צבא חזק על כל המשתמע מכך. איומים דמוגרפיים אינם מבהילים אותם, כי אין להם כל משמעות בעולמם. הם שואפים לחברה פלורליסטית מן הים עד לירדן. מכאן הדמיון ביניהם לימין הקיצוני, שגם הוא, מנימוקים אחרים, אומר "כולה שלי". לשם מימוש חזונם הם מוכנים לעשות כמעט הכול. יש להם אג'נדה אנטי ציונית ברורה, ובכלים שהאוניברסיטאות הישראליות נותנות בידיהם (משכורות, דמי שבתונים, קרן השתלמות, פרסום בכתבי עת ובעיקר בימות בתוככי הקמפוסים וגם מחוצה להם), הם כובשים יעדים צעד אחר צעד ומנגחים במדינת ישראל שוב ושוב. ידם בכול, בעוד דגל האוניברסיטה, משקלה ויוקרתה משמשים מנוף לעשייתם.
הספר מתמקד באיתור המערכת האינטראקטיבית החברתית-מרחבית הנוכחית בין היישובים הדרוזיים בישראל ובניתוח הביטוי המרחבי של מערכות אלה בתוך הנוף התרבותי והחברתי המיוחדים של הדרוזים. זהו למעשה הספר הראשון, העוסק ישירות ומפורשות בחקר הגאוגרפיה החברתית של אוכלוסייה ושל יישובים דרוזיים בישראל.
לקראת שנת 2030 ערביי ישראל מסיימים את עידן ריבוים הטבעי הגבוה (שהיה מן הגבוהים בעולם), אך אצל האוכלוסייה החרדית ובמידה רבה הדתית-לאומית היהודית נמשך הריבוי הטבעי הגבוה, ולכן ישראל הולכת ונעשית דתית. בתוך 20 שנה ופחות עלינו להתכונן למהפכה כלכלית-חברתית-צבאית-סביבתית שלכמוה לא הורגלנו מעולם. אפשר להצביע על אסון ממשמש ובא ועל בריחה המונית של החילונים מישראל. אפשר להצביע על מודל הפוך – של התחזקות בלכידות הלאומית. אפשר גם להצביע על שורה של דרכים להביא את החברה הישראלית לשינוי במבנה הדמוגרפי המתפתח.
המציאות בארץ ובעולם מכתיבה התמודדות עם תיעוש הולך וגובר, הסלמת הטרור הקיצוני וטבע הפכפך. האסונות הינם בלתי צפויים, אולם תהליכי המניעה, ההתמודדות, הטיפול באסון עד שיקום הנפגעים הינם בעלי מרכיבים ברורים. לפיכך, אוניברסיטת חיפה החליטה על השקת תכנית אקדמית להכשרה מקיפה בניהול אסונות ומצבי חירום , וכל זאת באוריינטציה גאוגרפית – "התמודדות עם מצבי חירום".
"גבול אתני" הינו גבול מדיני או גבול בלתי רשמי המאופיין בתוואי שמטרתו ליצור הפרדה דמוגרפית בין קבוצות אתניות שונות. אחד המקרים להיווצרותו של גבול שכזה הוא גדר הביטחון אשר מוקמת לאורך הגדה המערבית במטרה לשמש כחיץ בין ריכוזי אוכלוסין יהודים ופלסטינים. ההחלטה על הקמתה התקבלה על ידי ממשלת ישראל בשנת 2002 על רקע הפיגועים הקשים שהתרחשו בשנתיים הראשונות של "האינתיפאדה השנייה" שגבו את חייהם של קרוב ל-1,000 ישראלים, ומאז הפכה להיות הפרויקט התכנוני הגדול במדינת ישראל אשר ידע שינויים ותהפוכות רבים. מסמך זה בוחן חלקים נבחרים בתוואי גדר הביטחון ויבדוק האם והיכן שולבו במסגרת התווייתה שיקולים דמוגרפיים.
עבודה זו עוסקת בניסיונות לחסימת גבולות על ידי צבאות סדירים במלחמתם בהסתננות של כוחות לא סדירים. מקרי המבחן יהיו מאבקם של צבאות צרפת באלג'יריה (1962-1956), ארצות הברית בוייטנאם (1973-1959) וישראל (1970-1967). הצדדים הלוחמים, הן הצבאות הסדירים והן לוחמי הגרילה, הכירו בעובדה כי היכולת להכניס (אולי להחדיר) גייסות לוחמים ואמצעי לחימה, או לחילופין, מניעת אפשרות זאת, היא בעלת חשיבות אסטרטגית להמשך הלחימה, וכי הצלחה או כשלון בחזית זו היא שתכריע את המאבק.
ספר זה אינו עוד מסמך שגרתי הדן באוכלוסייה הדרוזית בישראל אלא ספר החושף את מערכת היחסים המיוחדת והרגישה שבין בני העדה הדרוזית ובין מדינת ישראל והחברה הישראלית... הספר מעלה שורה ארוכה של בעיות ודילמות שלא נדונו עד כה בשיח הישראלי, אלא בלחישות בחדרי חדרים. בין היתר, הוא דן בשאלות שעוסקות בגבולות ההשתלבות והנאמנות לנוכח מאפייני המדינה כיהודית ודמוקרטית ולאור העמדות המוצגות על ידם, וכן בשאלה אם ישראל אמורה להעניק לבני העדה תמורה בעבור שירותם בצה"ל... שיאו של הספר בהעלותו את הרעיון בדבר הקמת מדינה דרוזית, רעיון שלא עמד על סדר היום הציבורי בישראל מאז הוצג בשנת 1967 על ידי יגאל אלון, אחד המדינאים החשובים של ישראל, ונדחה בזמנו.
שירות הביטחון הכללי מופקד בישראל מאז קום המדינה, על סיכול טרור, ריגול, חתרנות, וכן על מערך האבטחה הממלכתית. כובד המשימות הללו מציב בפני אנשיו אחריות יומיומית כבדה, יחד עם האתגר לממשה במכלול הפעולות המתחייבות, בכפוף להוראות החוק, בטוהר מידות, באופן מוסרי ובהתאם לכללי מינהל תקינים. האתגר מובהק במיוחד בכל הנוגע לפעילות מסכלת – צופה פני עתיד – שתלויה, מעצם טיבה וטבעה, בהערכת מציאות שטרם התממשה, כרוכה לעיתים בפגיעה בזכויות אדם, ומתאפיינת בהליכה זהירה ובסמיכות בעייתית לגבול החוקיות.
הכתבה הבאה איננה עוד מאמר שגרתי, ולמי שאינו מכיר את ישראל בשנת 2010 היא עשויה להיראות הזויה. מדוע הזויה? באיזו עוד מדינה בעולם צריך לגונן על ענף החקלאות ולהסביר ל"עמך" כי החקלאות חיונית מסיבות כלכליות, סביבתיות, תרבותיות וחברתיות, ובמקרה הישראלי המיוחד כל כך – גם מסיבות ביטחוניות. החקלאות אינה עוד תרומה שולית לביטחון אלא אבן יסוד בביטחונה הלאומי של ישראל.
ניסיונותיה של ממשלת ישראל לבלום את זרם "פליטי דארפור" לתוך ישראל קומם את "קרטל ארגוני הזכויות" (כלשונו של העיתונאי דן מרגלית ב"ישראל היום" מיום 20.8.09). גוף זה, בתגובה על מאמצי הממשלה לבלום את הפלישה, יצא במתקפה חזיתית של כתבות בעיתונות היומית ובטלוויזיה, בפנייה לבתי משפט וגם בהפגנות רחוב. רשימה של כותבים וארגונים מאותו "קרטל" ימצא הקורא במאמרו של משה טרדמן להלן. הזעקה הייתה שאין הציבור בישראל יכול להישאר אדיש מול גלי הבורחים ממעשי הטבח באזור דארפור שבסודאן. אני מסכים, שאכן קשה ליהודים להתעלם ממצוקתם של פליטים הנסים על נפשם, אולם כגאוגרף נראה לי מלכתחילה סיפור הפליטים ככיסוי שבא להגן על כניסתם לישראל של מאות אלפי מהגרי עבודה מאפריקה. בטרם ניכנס לסוגיית מסתנני אפריקה לישראל, נדגיש כי הגירת מיליונים תמיד הייתה בעולם, אך לאחרונה היא הואצה בשל שינויי האקלים, מחסור גובר במים, עליית מפלס מי הים והצפות כתוצאה מכך. על פי אומדנים, כחצי מיליארד בני אדם ייאלצו לנוע בחיפוש אחר בית חדש (וידאל 2006). כך למשל מדברים בתימן על פינוי הבירה צנעה והעברתה למקום שבו יימצאו מים, על העתקת אוכלוסיות בסין מצפון וממערב וכך גם במקסיקו ובמצרים.
צה"ל מבסס את כוחו על יכולות טכנולוגיות מתקדמות, המחייבות מענה בכוח אדם מיומן ובעל ידע טכנולוגי. אבל דרישות אלו, שחשיבותן לביטחונה הלאומי של ישראל ברורות מאליהן לכאורה, אינן נענות על ידי גורמי החינוך בישראל. זה שנים רבות שהחינוך הטכנולוגי במערכת החינוך העל-יסודית בישראל הולך ומצטמצם. עבודה זו בוחנת כיצד משפיעה מגמת הצמצום של היקף בוגרי המסלול הטכנולוגי על יכולתו של חיל החימוש להעמיד כוח אדם מקצועי ואיכותי לביצוע משימותיו בפרט ועל ההשלכות של מגמה זו על צורכי המערכת הצבאית בכלל.
קשרי החוץ בין הודו לישראל הפכו מאז כינון היחסים הדיפלומטיים ביניהן לנדבך חשוב ואסטרטגי ביחסי שתי המדינות. כמי שאוהב את הודו על הניגודיות, המורכבות והצבעוניות שבה היתה לי הזכות להיות הקונסול הכללי הראשון של ישראל בבומבי (מומבאי) לאחר כינון היחסים בין שתי המדינות ואני תקווה שנסיוני זה כפי שבא לביטוי בעבודה זו במשולב עם הדיסציפלינה האקדמית שבה השתמשתי מתחום הפוליטיקה הבינלאומית, יתרמו להבנה טובה יותר של יחסינו המיוחדים עם הודו. יחד עם זאת כל הכתוב בחוברת זו הוא על אחריותי בלבד ואינו משקף את עמדת משרד החוץ בנושא.
תוצאות הסקר שערך דניאל מעוז במועצה אזורית משגב באות לאשר השערה כי ההגירה מהשוליים הלאומיים למרכז הארץ אכן תקפה גם באיים ה"חזקים" יחסית של השוליים וכי היא כוללת גם בני נוער וצעירים בני 40-20. ממצאים אלה נאספו בכמה סקרים שערך מעוז כחלק מעבודתו השנתית כחניך במכללה לביטחון לאומי בשנת 2008. תוצאות הסקר וניסיון ראשוני לתת הסברים לממצאים מוגשים במסמך זה.
במאה ה 20- הואץ גידולן של הערים המרכזיות בעולם, בעיקר עם כניסת כלי הרכב הממונעים ככלי תחבורה פופולרי, ולימים עם הופעת המטוס. אלה איפשרו לדלג על ערי השדה כערים נותנות שירותים ולהגיע הישר אל העיר המרכזית. התוצאה ברורה – תושבי כדור הארץ הולכים ומתכנסים למספר קטן יחסית של ערי ענק על חשבון נטישה דמוגרפית וכלכלית של השוליים – הפריפריה. אין מדובר רק בגידול דמוגרפי של הערים, אלא בהתרכזות של עוצמות כלכליות, חברתיות ותרבותיות בממדים שלא הכרנו בעבר.
מונוגרפיה זו תבחן את מהותו של המושג גאופוליטיקה מנקודת מבט היסטורית. אין הכוונה לערוך רשימה של הוגי הדעות המרכזיים של תחום מחקר מרתק זה, אלא למקם את ההוגים בתהליכים היסטוריים ולהראות כיצד הושפעה הגאופוליטיקה, וכיצד זו השפיעה בתורה על תהליכים היסטוריים. הנחת היסוד של מונוגרפיה זו היא כי כל דיון בגאופוליטיקה העולמית מחייב ניתוח תהליכים היסטוריים. התקופה הראשונה תהיה תקופת ההגמוניה האימפריאלית, שתחומה הכרונולוגי מתחיל בעשור האחרון של המאה ה-19 ומסתיים ב-1945. תקופה זו מתחלקת לשתי תקופות משנה. בתקופת המשנה הראשונה שלטה החשיבה הגאופוליטית הבריטית, והיא נמשכה עד פרוץ מלחמת העולם הראשונה. בתקופת המשנה השנייה שלטה החשיבה הגרמנית, והיא זו המאפיינת את השנים שבין שתי מלחמות העולם. התקופה השנייה מכילה בתוכה את מאבק האיתנים בין שתי מעצמות העל שעלו מעל חורבותיו של הסדר העולמי הישן לאחר מלחמת העולם השנייה, קרי ארצות הברית וברית המועצות – המלחמה הקרה (1990-1945). התקופה השלישית החלה עם קריסתה של ברית המועצות וסיומה של המלחמה הקרה.
השיח' אחמד יאסין ומלחמתו בישראל
ספר זה בא לתאר את האזור שבין השרון והשומרון, המרחב שנוצר על ידי תפר בין השרון מכאן והשומרון מכאן, בבחינת שני טלאים שנתפרו ליריעה אחת. יותר מ-40 שנה שימש מרחב התפר, דהיינו השרון המזרחי, פח האשפה של גוש דן. באזור זה, סמוך למותניים הצרות של ישראל (15 ק"מ רוחבן בין קלקיליה לחוף הים!), מתגוררת אוכלוסייה ערבית ישראלית המתחככת עם אוכלוסייה יהודית סמוכה, ומעבר לגדר מתגוררים ערביי יהודה ושומרון וביניהם מתיישבים יהודים. כל אלה הם שחקנים בהצגה המועלית מדי יום במרחב התפר.